תשובה

שלום;

עימות הוא אמצעי חקירה נפוץ. אם יש מספר חשודים הרי שעורכים מספר עימותים. לא ניתן לכפות על נאשם להשתתף בעימות אך אם יסרב הדבר ישמש נגדו בטענה שיש לו מה להסתיר. אם המתלוננת מסרבת לקיים עימות עם נאשם אחד או יותר, הדבר יפגע באמינות תלונתה מאותה סיבה.
כאשר נאשם אינו בארץ הרי שלא מקיימים משפט בהעדרו. במקרה כזה יש הליך של התליית הליכים. החקירה והמשפט נגדו יחלו או יתחדשו אם וכאשר ישוב לארץ.
שופט מגיע להחלטה לאחר שהוא נחשף לכל הראיות. לעיתים גם לאחר ששב לעיין בהן אם המשפט נפרש על פני תקופה ארוכה באופן בו הוא מתקשה לזכור את הכל.

הליכי חקירה מנוהלים על ידי הגוף החוקר. אף אחד לא יכפה על מתלוננת מועד ולרוב הדבר יתואם איתה וינסו להתחשב בה ככל הניתן. אך עליה גם להתחשב באילוצי חקירה וכיו"ב.
אם לא ניתן לחקור עד כולל המתלוננת על נושאים מסויים הרי שיהיה קשה להוכיח אותם. בית המשפט במקרה כזה יכריע על בסיס מה שהובא בפניו ועל בסיס מה שהוכח במשפט. מה שלא הוכח או מה שלא הובא בפניו אינו רלוונטי עוד.
אתה בונה בשאלתך תסריטים שקשה לי להאמין שהם מציאותיים. לעיתים עדים נעלמים או מועלמים וגם לכך יש פתרון באמצעות שימוש בהודעותיהם במשטרה. לרוב הבעיות יש פתרון אך לא לכולן.

אם וכאשר הנאשמים יורשעו ויגזר דינם תנתן להם זכות ערעור תוך 45 יום מגזר הדין אם נקרא בפניהם או תוך 45 ימים מהיום בו פסק הדין הובא לידיעתם. אם לא ערערו הרי שפסק הדין הופך לחלוט החל מהיום ה - 46. אם הם ערערו הרי שהוא יעשה חלוט לאחר מתן ההחלטה בערעור. גם אז תהיה לו אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בערעור, אך כאן כבר הרבה יותר קשה לקבל אישור לערער פעם נוספת. רק כאשר כל זה יסתיים היא תוכל "לשבת על זרי הדפנה" כהגדרתך, אם כי אני משער שזה לא כל כך פשוט עקב הטראומה מהעבירה עצמה שחוותה.