רמיזה לאי־חוקיות בוועד הבית: מתי ניסוח “מתחכם” עלול להפוך ללשון הרע?

במשפט העוסק לשון הרע אין צורך בהאשמה מפורשת. די בכך שקורא סביר יבין מן הפרסום מסר שלילי על אדם, גם אם הוא נאמר בעקיפין, ברמיזה או בלשון תנאי. לכן, המשפט

"אם תפעל לפי החוק ניתן יהיה לקיים ועד", עלול להיתפס לא רק כהצעה נייטרלית לשיפור ההתנהלות, אלא גם כקביעה משתמעת שלפיה כיום אותו חבר ועד אינו פועל לפי החוק.

בתי המשפט חזרו לא פעם על כך שניסוחים מתחכמים, סרקסטיים או מותנים אינם "חסינים". לעיתים הם אף חמורים יותר, משום שהם משאירים את הקורא עם מסקנה שלילית ברורה - מבלי שהכותב נטל אחריות מלאה על אמירה ישירה. כאשר הרמיזה היא להתנהלות בלתי חוקית, גם אם לא נאמרה המילה "עבירה", מדובר בתוכן שעלול לפגוע בשמו הטוב של אדם, במיוחד כאשר הוא ממלא תפקיד ניהולי או ציבורי־קהילתי כמו חבר ועד.

עם זאת, עדיין לא כל רמיזה תוביל אוטומטית לאחריות. ההכרעה תלויה בכמה שאלות מרכזיות:

לכן, ניתן לומר בזהירות:

המשפט אכן נמצא על קו התפר. הוא אינו האשמה ישירה, אך הוא עשוי להיחשב כרמיזה פוגענית לאי־חוקיות, ובנסיבות מסוימות - כן, גם ניסוח כזה עלול להיחשב לשון הרע. מאידך, בהקשר של ביקורת פנימית על תפקוד ועד, ובמיוחד אם לא נלוו אליו ביטויים חריפים נוספים, קיימת גם אפשרות שבית המשפט יראה בו ביקורת מותרת או הבעת דעה לגיטימית.

כמו במקרים רבים בלשון הרע, השאלה אינה רק מה נאמר - אלא איך, איפה, ו-איך זה נשמע למי שקורא.