מי נושא בנטל ההוכחה בתביעת לשון הרע על שיימינג ברשת?

שלום רב,

שאלתך נוגעת בלב אחת הסוגיות המרכזיות והמעשיות ביותר בדיני לשון הרע - שאלת נטל ההוכחה, ובפרט כאשר מדובר בטענת אמת בפרסום, כדוגמת מקרה שבו פורסם בטוויטר תוכן שפוגע בשמו או בעסקו של אדם.

במסגרת תביעת לשון הרע, הכלל הבסיסי הוא שהתובע - במקרה הזה, אביך - צריך להראות שאכן פורסם דבר שמהווה "לשון הרע", כלומר, דבר מה שפוגע בשמו הטוב, בעסקו, או במעמדו החברתי או המקצועי. אך כאן לא מסתיים העניין.

מרגע שאביך מצליח להוכיח את עצם קיומו של פרסום פוגע, עובר הנטל הראייתי אל הנתבע - כלומר, אל אותו אדם שפרסם את הדברים - להראות שיש לו הגנה על הפרסום. אחת ההגנות האפשריות היא "אמת בפרסום".

אבהיר בנוסף, כי אמירת אמת אינה מספקת הגנה אוטומטית, והמחוקק הציב לה שני תנאים מצטברים:

לכן, כדי לענות ישירות לשאלתך - ברגע שהתביעה תוגש, והאב יוכיח שהדברים שפורסמו מהווים לשון הרע, הנתבע יהיה זה שיצטרך להוכיח שהפרסום שלו היה אמת ושהייתה לו הצדקה ציבורית. אם לא יצליח בכך, בית המשפט יכול לחייב אותו בפיצוי, גם ללא צורך להוכיח נזק בפועל, ובמקרים חמורים אף מעבר לכך.

כמובן, כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבות המדויקות של הפרסום, תוכנו, ההקשר שבו נאמר, הפלטפורמה (למשל טוויטר), היקף החשיפה ועוד. ולכן מומלץ מאוד לפנות לייעוץ משפטי פרטני שיבחן את הסיטואציה באופן מעמיק ויסייע בגיבוש אסטרטגיה מתאימה.