אין חובה מפורשת לדווח על כוונה להתאבד

קיימות הוראות חוק, שניתן
לפרשן כאילו הן מטילות חובה כאמור.
למשל, סעיף 309
לחוק העונשין, הקובע,
כי גרימת מוות היא, בין
היתר, מעשה או מחדל המחיש
את מותו של אדם (פיסקה 4).
וכן משתמעת חובה לדווח למשטרה
או לעובד סוציאלי על רצונו של קטין או של
חסר ישע להתאבד מסעיף 322, 337 ו-
368ד(א)
ו-(ח)(2) לחוק.
החובה מוטלת, קודם
כל, על מי שאחראי על הקטין
או על חסר הישע, אבל הפרת
החובה הזאת מצד האחראי מטילה חובת דיווח
על כל אדם, למעט קטין (סעיף
368ד(ה)
לחוק).
וקיים חוק "לא
תעמוד על דם רעך", המחייב
להושיט עזרה אפשרית לאדם הנמצא בסכנה עקב
אירוע פתאומי.
וכן חייב רופא, פסיכולוג,
קצין בריאות נפש או עובד סוציאלי
לדווח על מי שמחזיק, או
עשוי להחזיק, כלי ירייה,
אם יש בכך כדי לסכן אותו או את
הציבור, כמפורט בסעיף 11א
לחוק כלי הירייה.
אך למרות כל אלה, בהעדר
הוראה חד-משמעית,
המחייבת לדווח על ניסיון
התאבדות או על כוונה להתאבד, לא
סביר שאדם יועמד לדין בשל הפרת חובה כאמור.