אפוטרופוס גוף מול בית חולים
אפוטרופוס גוף מול בית חולים
אביב
21/02/17
שלום רב
אימי מאושפזת מספר חודשים בהית חולים. אמורה לעבור לבית חולים גריאטרי. המעבר מתעכב. אימי חולת סרטן. לאחרונה החליט הצוות הרפואי שאין טעם להאריך את חייה של אימי.
אני אפוטרופוס לענייני גוף שלה. מצבה של אימי יציב להתרשמותי. היא לא סובלת כאבים מיוחדים. היא הביעה רצון לחזור הביתה. משתפת פעולה עם פיזיותרפיה. התרשמותי שהצוות הרפואי לא בנוי לטיפול ממושך בחולה כזאת. וגם בביח חולים הגריאטרי מעכבים את הקבלה שלה למרות שקיבלה אישור מנהלתי מזמן. הצוות הרפואי מנסה לשכנע אותי שאין טעם להאריך חייה בניגוד מוחלט לכוונתי ולרצונה.
האם עליי לפנות כאפוטרופוס לבית משפט שיתערב בענין.
תודה
ביה"ח מסרב להאריך את חיי אמנו- מה זכויותינו?
22/02/17
זכותו של חולה להסכים ולסרב לטיפול רפואי נקבעה כבר בחוק זכויות החולה
בשנת 1996 .
בשנת 2005 חוקק חוק החולה הנוטה למות הקובע את המקרים והתנאים בהם אדם
בישראל שמלאו לו 17 שנים ושלא הוכרז פסול דין רשאי לקבוע (גם בהיותו בריא) איזה
טיפול רפואי יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שייקבע כי הוא סובל מבעיה רפואית
חשוכת מרפא ושתוחלת חייו אינה עולה על 6 חודשים גם אם יקבל טיפול רפואי.
החוק
מאפשר לאדם, גם בהיותו בריא, להשאיר הנחיות בכתב לצוות הרפואי לגבי הטיפול שיסכים
לקבל, או שירצה שלא לקבל, גם אם לדעת הרופא האחראי על הטיפול בו אין לכך הצדקה.
בשני המצבים נדרש הצוות הרפואי לכבד את רצונו.
הכלל הוא כי בהיעדר הוראות מוקדמות של המטופל או מיופה כוחו למניעת
טיפול – או אם יש ספק סביר לגבי רצונו של המטופל שלא יטפלו בו – יש לטפל בו
כרגיל. כלל זה
נקרא "חזקת הרצון לחיות" והוגדר כך בסעיף 4 לחוק החולה הנוטה
למות: "חזקה על אדם שהוא רוצה להוסיף לחיות, אלא אם כן הוכח אחרת; לא
הוכח אחרת מעבר לכל ספק סביר - יש לנטות לטובת הרצון להוסיף לחיות."
סעיף 13 לחוק קובע כי "חולה הנוטה למות, הרוצה שחייו יוארכו, ומבקש
טיפול רפואי שלדעת הרופא האחראי, אין לו
הצדקה בנסיבות העניין, יש לכבד את רצונו ולתת לו את הטיפול המבוקש " (הוראות סעיף
זה יחולו על טיפול שלדעת הצוות הוא מיותר אך לא יחולו לגבי טיפול רפואי שלדעת הצוות
אינו צפוי להאריך את חייו, או עלול לגרום נזק משמעותי למטופל או לזולתו).
רצונו של המטופל הוא הקובע. אם המטופל נמצא במצב בו איננו מסוגל להביע
את רצונו, יש מספר דרכים אחרות להוכחת רצון זה: (1)הנחיות רפואיות מקדימות שניתנו על ידי המטופל בכתב על גבי טופס
מיוחד ובנוכחות שני עדים. (2)החלטה של מיופה כוח
שהמטופל מינה לעניין זה (3) שילוב של
הנחיות רפואיות מקדימות עם החלטה של מיופה כוח (4) החלטה של
ועדה רב מקצועית מוסדית או הוועדה הארצית (הכוללת אנשי רפואה, סיעוד, דת, אתיקה
ומשפט)
(5) אם אין הנחיות, יפוי כוח או החלטות ועדה
כלשהן, ניתן להיעזר לשם בירור רצונו של המטופל בעדויות של אנשים קרובים אליו
(הניתנות בתצהירים), ובמקרים חריגים ניתן גם להיעזר בעמדתו של אפוטרופוס שמונה לו,
אם הוא גם אדם הקרוב למטופל.
לאור האמור מומלץ כי תעמוד על זכויות אמך בהתאם לחוק החולה הנוטה למות ותדרוש כינוס ועדה מוסדית הכוללת אנשי רפואה, סיעוד, דת, משפט ואתיקה בפניה תביא את רצונה של אמך ותדרוש כי הצוות ימלא את חובתו להמשך וליתן לה טיפול רפואי.
אשמח לסייע בכל שאלה נוספת,
בשנת 1996 .
בשנת 2005 חוקק חוק החולה הנוטה למות הקובע את המקרים והתנאים בהם אדם
בישראל שמלאו לו 17 שנים ושלא הוכרז פסול דין רשאי לקבוע (גם בהיותו בריא) איזה
טיפול רפואי יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שייקבע כי הוא סובל מבעיה רפואית
חשוכת מרפא ושתוחלת חייו אינה עולה על 6 חודשים גם אם יקבל טיפול רפואי.
החוק
מאפשר לאדם, גם בהיותו בריא, להשאיר הנחיות בכתב לצוות הרפואי לגבי הטיפול שיסכים
לקבל, או שירצה שלא לקבל, גם אם לדעת הרופא האחראי על הטיפול בו אין לכך הצדקה.
בשני המצבים נדרש הצוות הרפואי לכבד את רצונו.
הכלל הוא כי בהיעדר הוראות מוקדמות של המטופל או מיופה כוחו למניעת
טיפול – או אם יש ספק סביר לגבי רצונו של המטופל שלא יטפלו בו – יש לטפל בו
כרגיל. כלל זה
נקרא "חזקת הרצון לחיות" והוגדר כך בסעיף 4 לחוק החולה הנוטה
למות: "חזקה על אדם שהוא רוצה להוסיף לחיות, אלא אם כן הוכח אחרת; לא
הוכח אחרת מעבר לכל ספק סביר - יש לנטות לטובת הרצון להוסיף לחיות."
סעיף 13 לחוק קובע כי "חולה הנוטה למות, הרוצה שחייו יוארכו, ומבקש
טיפול רפואי שלדעת הרופא האחראי, אין לו
הצדקה בנסיבות העניין, יש לכבד את רצונו ולתת לו את הטיפול המבוקש " (הוראות סעיף
זה יחולו על טיפול שלדעת הצוות הוא מיותר אך לא יחולו לגבי טיפול רפואי שלדעת הצוות
אינו צפוי להאריך את חייו, או עלול לגרום נזק משמעותי למטופל או לזולתו).
רצונו של המטופל הוא הקובע. אם המטופל נמצא במצב בו איננו מסוגל להביע
את רצונו, יש מספר דרכים אחרות להוכחת רצון זה: (1)הנחיות רפואיות מקדימות שניתנו על ידי המטופל בכתב על גבי טופס
מיוחד ובנוכחות שני עדים. (2)החלטה של מיופה כוח
שהמטופל מינה לעניין זה (3) שילוב של
הנחיות רפואיות מקדימות עם החלטה של מיופה כוח (4) החלטה של
ועדה רב מקצועית מוסדית או הוועדה הארצית (הכוללת אנשי רפואה, סיעוד, דת, אתיקה
ומשפט)
(5) אם אין הנחיות, יפוי כוח או החלטות ועדה
כלשהן, ניתן להיעזר לשם בירור רצונו של המטופל בעדויות של אנשים קרובים אליו
(הניתנות בתצהירים), ובמקרים חריגים ניתן גם להיעזר בעמדתו של אפוטרופוס שמונה לו,
אם הוא גם אדם הקרוב למטופל.
לאור האמור מומלץ כי תעמוד על זכויות אמך בהתאם לחוק החולה הנוטה למות ותדרוש כינוס ועדה מוסדית הכוללת אנשי רפואה, סיעוד, דת, משפט ואתיקה בפניה תביא את רצונה של אמך ותדרוש כי הצוות ימלא את חובתו להמשך וליתן לה טיפול רפואי.
אשמח לסייע בכל שאלה נוספת,