מסכים עם תשובתו של הגולש עופר בן אברהם

1. ככלל, כלי,
שסוגל לפלוט חומר הנועד
להזיק לאדם, הוא כלי
ירייה, כהגדרתו בסעיף
1 לחוק כלי היריה,
ונשק, כהגדרתו
בסעיף 144(ג)(2) לחוק
העונשין, וככזה,
רכישתו והחזקתו מחייבות
רשיון.

2. חריג לכלל הוא מכל גז
מדמיע, כהגדרתו בסעיף
1 לחוק כלי היריה,
לאמור:

"מכל המיועד להגנה עצמית,
שמשקל תכולתו הוא כפי שנקבע
בתוספת הראשונה והוא מכיל או סוגל להכיל
או לפלוט חומר שסוגו וריכוזו קבועים
בתוספת הראשונה, ובלבד
שמנגנון ההפעלה שלו אינו כולל תרכובות
של חומרי בערה או נפץ".

3. על-פי
הקישור שלך לא ניתן לקבוע אם החומר שמשמש
באותו אקדח ומנגנון ההפעלה שלו תואמים
לנדרש בהגדרת מכל גז מדמיע (נחוצה
עדות מומחה לצורך זה), אך
גם אם כן, לדעתי, די
בעיצוב הכלי כאקדח כדי להוציאו מהגדרת
מכל גז מדמיע ולסווגו ככלי ירייה (בעיניי
אקדח אינו מכל), שכן
העיצוב, למיטב הבנתי,
עשוי להגדיל את טווח ההתזה
ולמקד אותה, והוא מטעה,
כך שהכלי מתאים גם להתקפה,
ולא רק להגנה עצמית כנדרש
בהגדרה. עם זאת,
פסיקה או תשובה רשמית שתבהיר
את הסוגיה לא מצאתי.