המצאת הקלטה בתביעה אזרחית

למקרה שלא שמת לב, פתחת את השאלה בגוף שלישי ("הנתבע קיבל... אותו נתבע ניגש...”), אך סיימת בגוף ראשון ("עורך הדין של הצד שכנגד שלח לי... האם אני מחויב...”). ולעצם השאלה:

1. הדרישה למסור את הקלטת מבוססת על תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת:

“מסמך, שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה" (קלטת, לרבות תקליטור וכדומה, נחשבת כמסמך).

בהמשך, בתקנה 114א, נקבע, כי "בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח, כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לעניינים אחרים".

למידע נוסף על גילוי מסמכים קרא את תקנות 112 - 122 במלואן.

2. אמנם פנייתך לעד של הצד שכנגד מחשידה אותך בעבירה של הטרדת עד לפי סעיף 249 לחוק העונשין, אך הפרשנות, שלפיה כל פנייה כזו היא בהכרח עבירה, גורפת ומוגזמת בעיניי. אילו כך היה, לא היה תוקף להיתר שניתן לעורך דין להיפגש עם עד של הצד שכנגד בהסכמת אותו צד או בא כוחו וכן בנסיבות מסוימות אחרות, בכלל 37 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), שהרי חיקוק ראשי (חוק או פקודה) גובר על חיקוק משנה (תקנה או כלל).

מה שמותר לעורך דין בעניין זה, מותר מן הסתם גם לבעל דין שאינו מיוצג (ושאינו עורך דין), מה גם שעם האחרון, לדעתי, ראוי להקל (ולא להחמיר), שהרי הכלל האמור אינו חל עליו (לפחות לא במפורש).

צריך אפוא לבחון כל פנייה אל עד לגופה, אם הייתה בה הטרדה, אם לאו, ובהנחה שלא הייתה הטרדה בפנייה שלך, גם ההקלטה כשרה, שהרי הקלטת שיחה על-ידי מי שמשתתף בה או בהסכמתו לצורך הגשתה כראיה לבית משפט מותרת על-פי חוק האזנת סתר.