כיצד יש לטעון בערעור על החלטת ההתיישנות של המבטח בהתאם לסעיף 11 לחוק ההתיישנות?

הרקע:
מבטח טען להתיישנות תביעה לנכות, לפיכך נטען בפני המבטח כי החולה/הנכה לא יכל לטפל בענייניו, (סעיף 11 לחוק ההתיישנות) ולכן ההתיישנות לא חלה. המבטח בדק הטענה הנ"ל שנתמכה גם בחוות דעת רפואית, ומסר תוצאות בדיקתו בהן אישר שבגין תחולת סעיף 11 אין התיישנות.
אך בהמשך המבטח (נוכח שסבר כי המבוטח לא יצליח להוכיח את תוצאות הבדיקה שמסר לו) חזר בו והכחיש את תוצאות הבדיקה שמסר והרים שוב את ההתיישנות.
השאלה היא:
באם מגישים ערעור על החלטת ההתיישנות של המבטח .לנוכח הנחיות המפקח (אסולין) האוסרות על מבטח להוסיף על עמדתו. האם בהליך הערעור הנ"ל, בכדי לחסוך דיוני הוכחות הכרוכים בטענות רפואיות עובדתיות, כדאי לציין בפני בית הדין שהטענות כנגד המבטח הן טענות משפטיות גרידא? קרי לטעון מראש ובמפורש כי יש לקבוע את תחולתו של סעיף 11 אך ורק בהתאם לתוצאות הבדיקה שמסר (ראיה כתובה) ומשמעותה בדין?

או שלפעול אך ורק עם טענה משפטית זו גרידא- מהווה סיכון ומגבילה מראש את התובע, בכך שבמידה והטענה המשפטית תידחה ע"י השופט (לדוג' השופט יחליט שאין בנוסח תוצאות הבדיקה שמסר המבטח בכדי להחיל את סעיף 11 על המקרה)). ימנע מהמבוטח בהליך להוכיח את סעיף 11 כטענה רפואית עובדתית?

תודה על העזרה