כיצד בית המשפט מתמודד עם גילוי עבירות נוספות במהלך משפט?

כלל ברזל הוא שבימ"ש לא פוסק אלא אך ורק ע"פ הסעד שהתבקש בפניו. 

עוד כלל ברזל הוא שהמשטרה היא זו האמונה על פתיחת תיקים פליליים (ו/או משרד התמ"ת בדיני בטיחות בעבודה ובכלל בדיני עבודה ו/או המכס והמע"מ בעבירות הקשורות לתחום הכלכלי ו/או כל גוף אחר שהוסמך ע"פ חוק לפתוח בחקירה פלילית). 

בעת פתיחה בחקירה פלילית אין צורך בהגשת תלונה אלא די שנודע לגוף החוקר כי התבצעה עבירה. 

ניתן לבקש מבימ"ש מה שרוצים, לרוב בימ"ש לא מורה לגוף לחקור אלא מפנה את תשומת ליבו של הגוף החוקר. קיימים אף מקרים שבהם מורה בימ"ש לצד מסויים ו/או למזכירות בימ"ש להמציא את החלטתו לגוף החוקר ע"מ שיבחן אם יש מקום לפתוח בחקירה. 

גם אני לא נתקלתי בסיטואציה בה בימ"ש מורה לגוף מסויים לחקור, אך כולנו מכירים את האפשרות שבג"ץ מורה לכנסת לבטל חוקים. גם, בלא מעט תיקים שאני עוסק בהם אז השופטים (בעיקר בבימ"ש העליון) מעירים בהערות אגב כי מבקשים שהמחוקק יסדיר את העניין ע"מ להפחית את כמות התיקים המובאים בפניהם, אך זה לא נקבע כהוראה לכנסת כמו במקרה של ביטול חוק. אני מעריך שזה נובע מהסיבה שלא זה הסעד שהתבקש.