הפרת חובת נאמנות

1. עורך דין חייב להיות נאמן למרשו, כנדרש בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין ובכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). הפרת חובת הנאמנות היא עבירת משמעת לפי סעיף 61 לחוק האמור. בנוסף לכך היא עשויה להיות עוולה או עבירה לפי חוק איסור לשון הרע, אם לא עומדת לאותו עורך דין הגנה מההגנות שבחוק (למשל, שאמר את הדברים בתום לב כדי להגן על עניין אישי כשר שלו).

2. באשר להפסקת הטיפול בלקוח, קובע כלל 13 לכללים הנ"ל:

"(א) קיבל עורך דין עניין לטיפולו, אינו רשאי להפסיק את הטיפול בו אלא אם כן נתגלעו חילוקי דעות בינו ובין לקוחו בנוגע לאופן הטיפול, או שנוצרה מניעה מבחינה חוקית או מבחינת האתיקה המקצועית, או בשל אי תשלום שכר טרחה והוצאות, או מחמת סיבה אחרת המצדיקה את הפסקת הטיפול.

"(ב) החליט עורך דין להפסיק טיפול בעניין לפני סיומו, ייתן, ללא דיחוי, הודעה על כך ללקוחו, וחובה עליו, במידת האפשר, להפסיק את הטיפול באופן שלא יפגע בענייניו של לקוחו.

"(ג) היה עניין תלוי ועומד לפני בית המשפט, לא יפסיק עורך דין ליצג את לקוחו אלא בכפוף להוראות כל חיקוק" (ההוראות לעניין זה מפורטות בתקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי ובסעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]).

3. למותר לציין, שאיני מביע כאן שום דעה על המחלוקת שבינך לבין עורך דינך.