חיזרי נא לספר לנו

אין לנו (לפחות לי) שום דרך ליצפות מראש את החלטתו של שופט.
לדעתי את מבזבזת את זמנך, כי גם אם ניקח את כל דבריך כלשונם, השתמשת בטלפון בזמן נהיגה כאשר הוא לא היה במקום יציב.
זהו תנאי מספיק להרשעה.
תנסי להגיע לעיסקה עם התובע בטרם משפט. הוא יכול לפחות לתת לך תשלומים ואת גם מרויחה את כל התקופה עד המשפט.

ככה שאם תספרי את הסיפור כמו שהוא בבית המשפט ,תורשעי, אפילו אין כאן ,מילה שלך, מול המילה של השוטר,,,,,,,,,,,,
למרות שעבירה זאת כנראה ,לא מומרת לאזהרה , אם גליון ההרשעות שלך נקי ( ב10 שנים האחרונות ), כדי לנסות לשלוח בקשה להמרה לאזהרה , לכתוב מכתב עם הבעת צער,הפנמת הלקח ,וכ,, ואולי ,( ממש רק אולי ) ימירו לך את זה באזהרה.

שלום שולמית,
הבה נבחן את הסיטואציה ואז תסיקי מסקנה.
1. השוטר לא האשים אותך בדיבור בנייד אלא בשימוש בו. יש הבדל. השוטר בניידת לא יכול לשמוע אותך מדברת ועל כן הוא רק יכול להניח כך. הנחה כזו אינה ראיה משפטית.
2. טענת ש"עם הופעת השוטר בחלון הרכב שלי... נבהלתי ואחזתי בסלולרי ביד". קצת תמוה!? סבורני כי השוטר הבחין בך בטרם הבחנת בו, והוא ראה אותך עם טלפון ביד. זו המסקנה ההגיונית לכך שעצר אותך.
3. היתכן כי היית עסוקה בשיחה בדיבורית עד כי לא נתת דעתך ותשומת ליבך לסובב אותך?
4. עצם הודאתך "נבהלתי ואינסטינקטיבית..." מוכיח עד כמה הסיפא של התקנה חשובה. לא הצבת את הנייד במקום יציב וכשהופתעת מנוכחותו של השוטר לידך נרתעת ומתנועת רתיעה זו נשמט הנייד, מה שגרם לך לאחוז בו.
5. לו דיברת בטלפון הנייח שברכבך כי אז לא היית צריכה לדאוג לנייד שלך (הרגל מטופש לא כן?).
6. השוטר מציין שהחזקת הטלפון מול פנייך. זה לא מסתדר עם אחיזה אינסטינקטיבית לצורך מניעה נפילה של הנייד. זה מעיד יותר על שימוש בו לצורך הנועד.
7. לא ציינת ובודאי אינך יודעת כמה זמן (ולאורך איזו כברת דרך) נסע השוטר בקרבתך (במקביל אלייך?) עד שהחליט למשוך את תשומת ליבך.
בטוחני שהיה לו די זמן לבסס את חשדו וראייתו לכדי כתב אישום.
8. בינך לבינך, מה את חושבת? האם במעשה זה ביצעת עברה אחת או יותר?
היי שלום.