האם הרשמת טעתה?

רשמת בתביעות קטנות ביטלה  תביעה כנגד הנתבע כי הגיש כתב הגנה על שהינו שכיר בחברה. עסקה מול הנתבע בוצעה עם חוזה מפורט בו כתוב שמו ותיעוד מלא בטלפונים והקלטות וכן בוואטצפ ונותר חוב חלקי שלא שולם. הנתבע הציג תלוש משכורת בכתב הגנה ואילו הבוס שלו כביכול הגיש תצהיר לבית המשפט כי העובד שלו שכיר והוא הבעלים שעשה אתי את החוזה. אני לעולם לא פגשתי את הבוס שלו ואין שום תיעוד אתו לא טלפונים ולא שום התקשרות דיגיטלית, העסקה בוצעה מול אדם שהציג את עצמו מולי כשותף בחברה. הרשמת קיבלה את כתב הגנה כי הציג תלוש משכורת והציגה זאת כי הוא שלוחו של הבעלים שלו ועלי להגיש תביעה מול הבעלים שלא פגשתי ולא ראיתי מעולם, למרות כל ההוכחות כי העסקה בוצעה מול אדם השכיר כביכול. למרות כל התיעוד והוכחות בתביעה הרשמת ביטלה זאת, אני הערתי לה כי טעתה מחוסר הוכחות  והנייר סופג הכול, חוק במשפט העברי, "שלוחו של אדם כמותו" והתעלמה מכך ונתנה לי אורכה של שבוע להגיש כתב תביעה מתוקן מול הבעלים ולא תבטל את התביעה, המתנתי ארבעה חודשים ליום הדיון ורק שבוע טרם הדיון החליטה זאת, הגשתי תביעה מתוקנת, ועדיין אין מועד. האם הרשמת פעלה נכון על פי חוק למרות כל ההוכחות שלי?