האם היה רשלנות רפואית בטיפול בסבתי בחדר המיון?

שלום רב,
סבתי הגיעה לחדר המיון עם הפניה דחופה מרופאת משפחה, כשכתוב בהפניה במפורש שאין לאפשר לה להיות אפילו לא לרגע בלי להיות מחוברת לחמצן ולעוד מכשיר רפואי נוסף, ושאסור לה לבצע אפילו לא את המאמץ הכי קטן.
לאחר כמספר שעוות שהיא במיון הגעתי לבקרה וכמו כן להחליף את אמי ולהיות איתה לבינתיים.
כעבור שעה וחצי לאחר שאמי עזבה את המיון סבתי שמצבה בינתיים היה נראה יציב אבל ממש לא טוב אמרה שהיא צריכה לעשות את צרכיה. מן הסתם היא לא הייתה מחוברת לקטטר. ביקשתי מהצוות הרפואי (אחד האחים בחדר המיון) את עזרתו בלקחת אותה לשירותים ובוא בתשובה אמר לי שהם לא עוזרים לקחת מטופלים לשירותים והוא הציע לי שאקח אותה בכוחות עצמי או לתת לה סיר. החלטתי לקחת אותה בכוחות עצמי. חזרתי אליה אך ראיתי שאין בכוחותיי להושיב אותה על כסא גלגלים אז ביקשתי את עזרתו של אותו האח בביצוע המשימה. הוא נעתר לבקשתי ועזר לי להוריד אותה מהמיטה. הושבנו אותה על כסא הגלגלים ולקחתי אותה לשירותים. כשהיא סיימה לקחתי אותה בחזרה למיטה. הרמתי אותה על המיטה כשאני שם לב למצבה ההולך ומתדרדר. לאחר כחצי דקה אפילו פחות שהיא על המיטה והיא נראית בכי רע היא ממלמלת שהיא רוצה לשירותים שוב פעם. הפעם החלטתי ללכת על האופציה של הסיר כי מסתמן שלא עושה לה טוב להיות במאמץ (שזה בכלל אסור ונאמר במפורש במכתב מאת רופאת המשפחה) אז קראתי לאחת האחיות שהיו באזור בבקשה לסיר וציינתי שהיא לא נראית טוב ושזה דחוף כשברקע סבתי עוד משמיעה קולות זעקה. נראה היה כי בקשתי לא זוכה למענה, אז התחלתי לצעוק לעזרה ו"שמישהו יבוא כבר, או שהם מעדיפים שהמקרה יגיע לחדשות", אחת האחיות ענתה לי שהיא רוצה שזה יגיע לחדשות (בצורה מזלזלת ומחפירה) כביטוי למצוקתה הקשה ולחוצפתי הגדולה בכך שהרמתי את קולי על מנת לעזור לסבתי החולה כשאני רואה שמצבה מאוד קשה ורק הולך ומחמיר. בינתיים מצבה התדרדר עוד יותר ועכשיו פניה הכחילו ושפתיה קיבלו גוון יבש ובהיר, ונראה שהיא מאבדת את ההכרה. לאחר כשתי דקות האחות הגיעה עם סיר. יצאתי לרגע מהריבוע התחום ששל המיטה על מנת לאפשר להן פרטיות. בינתיים אני כשהאחות מתפעלת את הסיר עם סבתי אני מבין שסבתי לא ממש מגיבה לה אז נכנסתי לאזור המיטה ואני רואה שפניה של סבתי ממש ללא הבעת פנים, עורה כחול, היא מזיעה, ריר נוזל לה מהפה, היא רועדת ולא מגיבה לגירויים. האחות שממש לא שמה לב למצב עד שבאותו הרגע פשוט התחלתי לזעוק לעזרה ושאגתי לרופא. למקום הגיעה אחות נוספת ורופא ומיד התחילו בהחייאה. מספר דקות לאחר מכן כבר היו ליד מיטתה של סבתי שישה אנשי צוות בערך שביצעו את ההחייאה. לאחר זמן מה נמסר לי שמצב התייצב. תודה לאל!
מספר שעות לאחר מכן (כשעתיים או שלוש) היא הועלתה למחלקה.
המקרה דנן קרה ביום שישי האחרון. היום התבשר לי שמצבה השתפר (לא ציינתי פה את הסבל הנוראי שהיא חוותה ביומיים הראשונים במחלקה כשידיה קשורות למיטה ובתוך פיה נעוץ צינור שמנשים אותה, דבר שגרם לה סבל עצום ובפעם האחרונה שביקרתי אותה היא ממש בכתה וזעקה לעזרתי להוריד לה את כל המסכה הזאת מהפנים).
סבתי הגיע לבית החולים במצב טוב יחסית ובגלל רשלנות של הצוות הרפואי בחדר המיון בשל אי קיום מעקב אחר מצבה הרפואי, ,החלטה על טיפול לא נכון וכנראה גם בדיקה לקויה של הרקע ועברה הבריאותי של סבתי ובשל כך קבלת החלטות שגויות ואסורות שסיכנו את חייה והחמירו את מצבה הכללי. היום מצבה כנראה יציב ובית החולים מעוניין לשחרר אותה. קצת מוזר לי שהם מעוניינים לשחרר אותה כל כך מוקדם כשרק בשנה האחרונה כל פעם שהתאשפזה באותו בית החולים בדיוק (פעמיים במספר) על אותה הבעיה הרפואית אושפזה במצבים יותר טובים ללפחות שבוע או שבועיים.
ברצוני לדעת מספר דברים:
1- האם כדי לשחרר אותה מבית החולים?
2- אם חס וחלילה חלה הידרדרות במצבה לאחר שחרורה וכשהיא בביתה האם לבית החולים עדיין יש אחריות למצבה? במידה שהתשובה היא לא, אני חושש שהם מנסים להיתפר ממנה כמה שיותר מהר ועל פניו לייצב אותה תוך כדי מתן מינונים גבוהים של תרופות על מנת להיפתר מאחריות.
3- האם התבצעה פה רשלנות רפואית ?
4- האם יש לשחרר אותה מבית החולים?
תודה רבה ומקווה לעזרה