מה החוק או הדין שעלי להתבסס עליו בהליך של פסיקת הוצאות?

הגשתי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שלכאורה פלילי. לא הוגש כ"א אלא צווים לתפיסה והדיון שנקבע הוא לצורך בירור תקינותם של הצווים החסרים (היה חסר מבקש הצו ורציתי לבדוק בהליך משפטי את אמינותם) לצורך כך נקבע דיון והשופטת בכלל לא זכרה את ההחלטה ןאת המועד שנקבע דיון והראתילה את ההחלטה על הבקשה שלי לקיים דיון הוכחות (הכנתי גם 50 שאלות לחקירה) השופטת לא איפשרה לי לחקור ובכך נגררתי להליך משפטי שבסופו של דבר היה מיותר. על ההחלטה הדוחה את הבקשה שלי הגשתי ערעור למחוזי . אעפ"י שטענתי כי המדינה כביכול גררה אותי להליך משפטי שבסופו של דבר היה מיותר, השופט רוצה לדעת על איזה חוק או דין אני מתבססת. כביכול ראיתי שרק לגבי דחיית דיונים בהליך פלילי אפשר לבקש הוצאות? האם החלטה של שופטת שמפנה אותי לתחנת המשטרה לראות צווים נאמנים למקור, כאשר המשטרה התבקשה להציג אותם או לפחות להגיב לשאלות במעמד הדיון, שווה ערך לדחייה?? על מה בדיוק אוכל להתבסס?