כיצד השפיע עיון בכתב התביעה שלא הומצא על המועד להגשת כתב ההגנה?

שלום רב אריה,

השאלה שלך נוגעת בנקודה קריטית. בעבר, בתי המשפט הקפידו מאוד על "כלל ההמצאה" (כלומר, אם לא קיבלת את המסמך פיזית או בדואר רשום – הספירה לא מתחילה). אולם, המגמה הזו השתנתה דרמטית, במיוחד לאור תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 שנכנסו לתוקף בשנת 2020.

התשובה הקצרה: בנסיבות שתיארת, בהן אתה מודה שקראת את כתב התביעה, הסתמכות על כך שלא קיבלת אותו פיזית היא הימור מסוכן מאוד. בתי המשפט נוטים היום להעדיף את "כלל הידיעה", והספירה של 60 הימים עשויה להיחשב כמי שהחלה ברגע שצפית במסמך.

ראה את הוראות תקנה 158 לתקנות הנ"ל:

"מטרת ההמצאה והמצאה כדין

158.(א)מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולעניין כתב הטענות הראשון המוגש – גם להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט.

(ב)הנמען ייחשב כמי שיודע את תוכנו של מסמך אם הומצא לו לפי תקנות אלה."

המחוקק מבהיר כאן כי המטרה של ביצוע ההמצאה היא הידיעה של הנתבע. תקנה (ב) ממחישה כי ביצוע ההמצאה בדרך המפורטת בחזקות מקימה מעין חזקה לפיה הנתבע יודע את תוכנו של המסמך שהומצא לו, ככל שהומצא לו בדרל המפורטת בהמשך הסעיף (במסירה אישית / בדואר רשום / בפקס / באמצעי אלקטרוני וכד').

משכך, ברגע שצפית בתיק וקראת את התביעה, מטרת התקנה הוגשמה במלואה ותוכנו של כתב התביעה מצוי בידיעתך. בהתאם, בית המשפט עשוי לקבוע כי אין הצדקה להתעקש על אקט פורמלי של מסירה כאשר הנתבע יודע על ההליך ותוכנו.

ואוסיף:

התקנות הנ"ל נפתחות בפרק עקרונות יסוד שמנחה את השופטים כיצד לפרש את התקנות. תקנה 3(ב) קובעת:

התעלמות מקיומו של הליך משפטי שאתה יודע עליו בבירור, רק בגלל כשל טכני במסירה, עלולה להיתפס על ידי בית המשפט כחוסר תום לב דיוני וכניסיון "למשוך זמן" בניגוד לרוח התקנות שמחייבות יעילות (תקנה 5).