איך ניתן לשפר את ההתייחסות לחולים ובני משפחתם בבית חולים הדסה?

כרגע חוזרת מבית חולים. חייבת לשתף בהמשך הזילזול.

מאחר ואמא נוטלת מדללי דם הפצע ממשיך לדממם קלות. הרופאים (כמובן שהרופא הפרטי לא ראה ולא שמע ולא שותף לשום החלטה)  החליטו להשאירה בבית חולים לשגחה. תוך כדי הוחלט על חבישת לחץ לעצירת הדימום.

אתמול לאחר החבישה התנפחה הרגל הצורה יוצאת דופן אך כששאלנו את צוות האחיות נהדפנו בתשובה שזאת נפיחות נורמאלית לאחר ניתוח. שוב תחושת הבטן היתה קצת שונה.

הבוקר ללא שינויים - רגל נפוחה , אדומה , סגולה, כואבת ואף עם חוסר תחושה קל. פניתי לצוות בבקשה לשוחח עם רופא אך רופא לא היה במקום ונאמר לנו שזה נורמאלי.

שיתפתי את האחות בחששות שאולי תיווצר טרומבוזה, נמק או ארוע מוחי אך היא היתה רגועה . חיפשה בטלפון את הרופאים אלו לא היו בנמצא.

לאחר זמן מה הגיע אח ואכן הבין שמדובר בנפיחות חריגה.

הוזמן רופא שקבע כי החבישה לוחצת מידי ודאת להורידה מיידית.

תוך דקות נראה שיפור משמעותי בנפיחות דבר המעיד על כך שאכן החבישה היתה לא טובה ואף מזיקה.

במידה ולא היינו ערניים לא יודעת מה היה סופה של הרגל

מודאגת מאוד מן הטיפול באמא.

אולי מודאגת זאת מילה עדינה.

חרדה ביותר !!!!!!!!!

לאן עוד אפשר להגיע???



פליז , הלפ מי , על סף להתפוצץ.



תודה ושבוע טוב

הילה





.