פגיעה ברגשי דת

ביזוי מנהיגי דת, הנחשבים
קדושים בעיני המאמינים, עשוי
להיות עבירה לפי סעיף 173 לחוק
העונשין, הקובע:

“העושה אחת מאלה, דינו
[קרי: עונשו
המרבי, עב”א] - מאסר
שנה אחת:

“(1) מפרסם פרסום שיש בו כדי
לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם
הדתיים של אחרים;

“(2) משמיע במקום ציבורי ובתחום
שמיעתו של פלוני מלה או קול שיש בהם כדי
לפגוע פגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו
הדתיים".

ופירש בית המשפט העליון:

“מטבעו של ביטוי שהוא פוגע
ברגשות, ואם כל פגיעה ברגשות
תאפשר פגיעה בחופש הביטוי, סופנו
שלא נכיר בחופש הביטוי כלל. על-כן
חייבת חברה דמוקרטית, המבקשת
להגן הן על חופש הביטוי והן על רגשות
הציבור, לקבוע 'רמת
סיבולת', שרק פגיעה ברגשות
הציבור העולה על רמה זו תצדיק פגיעה בחופש
הביטוי" (ע"פ
697/98, טטיאנה סוסצקין נגד
מדינת ישראל).

ואגב: בינואר
2012 הגישו חברי הכנסת אחמד
טיבי ואיברהים צרצור הצעת חוק להכפיל את
העונש, שנקבע לעבירה הנדונה,
כך שבמקום מאסר שנה, העונש
המרבי יהיה שתי שנות מאסר (וכן
כי העונש המרבי על עבירות לפי סעיפים 170
- 172 לחוק, העוסקים
בחילול מקום פולחן ובהפרעה לפולחן,
יהיה שש שנות מאסר, במקום
שלוש).