לשון הרע

צהריים טובים,

יש לבחון את המילה בקונטקסט הכללי שבו היא נאמרה. אם הדברים שנרשמו הם נכונים ומדובר בסוג של הבעת דעה, על פניו לא מדובר בלשון הרע, אך שוב יש לבחון את מלוא הנסיבות והדברים שנכתבו.

1. הפרסום שתיארת הוא לשון הרע כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, משום שהוא עלול להשפיל את אותו בעל דירה, לעשותו מטרה לשנאה או ללעג, לבזותו וכדומה.
2. פרסום פוגע עשוי להיות מוגן (משמע מותר), חרף היותו לשון הרע, אם הוא אמת ויש בו עניין ציבורי (סעיף 14 לחוק). במקרה הנדון, לדבריך, מתקיים התנאי הראשון להגנה: הפרסום הוא אמת, אך התנאי השני, לדעתי, אינו מתקיים: אמנם זכותם של דיירי הבית לדעת מי משלם דמי ועד ומי מתחמק מחובה זו, אך אין זה מעניינו של מי שמזדמן לבית ואינו גר בו, למשל, הדוור או אורח של אחד הדיירים.
מעבר לכך: גם אם יש עניין ציבורי, הרי הוא בפרסום מלא של העובדות, ולא בפרסום חלקי. ייתכן, למשל, שאותו בעל דירה לא שילם את דמי הוועד מסיבה מוצדקת לדעתו (גם אם בדיעבד התבררה כבלתי מוצדקת לדעת המפקחת על רישום מקרעין).
יתירה מזו: הטענה, שהפרסום אמת ויש בו עניין ציבורי, יכולה לתפוס רק לגבי הטענות העובדתיות שבו, אך לא לגבי הבעת דעה כגון: "בושה!", שאין לסווגה לא כאמת ולא כשקר.
3. הגנה חלופית, שעשויה לעמוד למפרסם לשון הרע, היא, שהפרסום נעשה באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק, למשל: כדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם או של מי שהפרסום מופנה אליו. אבל תנאי להגנה לפי סעיף 15 הוא, שהפרסום נעשה בתום לב, וסעיף 16(ב) לחוק קובע:
"חזקה על הנאשם או הנתבע, שעשה את הפרסום שלא בתום לב, אם...
"(1) ...
"(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".
לדעתי, הפרסום המדובר בוטה ופוגע במידה מוגזמת ושלא לצורך, ועל כן הוא שולל גם את הגנת תום הלב.

נ"ב: בעברית כותבים: "לא שילם", ולא: "אינו שילם" (לא שילם, לא ישלם, אבל: אינו משלם; המלה "אין", ובהטיה: איני, אינך, אינו וכו', באה לפני פועל בהווה, אך לא לפני פועל בעבר או בעתיד).