כיצד יש להוכיח חוסר תום לב בהליך ערעור בבית דין ארצי?

בהליך ערעור בבית דין ארצי שהגיש התובע על פסק של האזורי נטען כי על בית דין אזורי לדון בטענות (שבית דין אזורי פסק שלא יידונו ) מהטעמים הבאים.

1)כי העילות שנגזרו ממעשי הנתבע ושנטענו מטעם התובע בבית דין אזורי  הם עילות הקבועות בדין ככאלה המצדיקות התערבות של בית הדין . לפיכך אני שואל האם במצב  כזה צריך  להוכיח גופו של עניין כי אכן הנתבע פעל בחוסר תום לב ובניגוד לכללי הצדק? או שמספיק להראות כי נטען באזורי לכך שפעל בחוסר תום לב? 



2) לפי ההלכה יש לפעול לפי מבחן ה-"עניין הממשי" של התובע  בסעדים שביקש מבית הדין , וככל שקיים כזה קרי עניין ממשי (לדוג' קושי ומכשול לתובע המערער מהווים עניין ממשי עבורו )יש לדון בסעדים המבוקשים על ידו . לפיכך אשאל האם במצב זה צריך להוכיח את פעולות חוסר תום הלב והזדון של הנתבע למול התובע אשר בגינם טוען המערער התובע,  כי ישנו קושי ממשי היום לסמוך על הנתבע ולהאמין לו ולהמשיך את ההתקשרות עימו?  או שאין צורך להפנות לפעולות חוסר תום הלב לגופן? ולהוכיח אותן לגופן? ומספיק שבית דין ארצי יידע שנטען באזורי לכך שהנתבע ביצע פעולות זדון וחוסר תום לב?

תודות



רוב תודות על העזרה