פורום פלילי

שלום,

אכן אתה במצב לא נעים. בדיקות אין ספור בלי כל תוצאה, הן בהחלט בגדר מטרד. יחד עם זאת אין לשלול אפשרות שהמשטרה פועלת בחלל ריק. דהיינו, היא לא מגיעה אליך סתם. ועדיין אין בעובדה שהם ניגשים אליך פעם אחר פעם כדי לומר שאתה אכן אשם.

לקריאה נוספת: בדיקת סמים >>
יתכן מאוד, ודומני שאחד המגיבים הצביע על אפשרות כזו, שמישהו מזין את המשטרה במידע נגדך. אחרת קשה לי להבין את התנהלות המשטרה, בעיקר כאשר אתה נמצא נקי פעם אחר פעם.
אני בהחלט מציע לך לפנות לתחנת המשטרה הרלוונטית ולבקש שיחה עם קצין המודיעין ו/או קצין הבילוש.
אין לשלול אפשרות שזו דרך ללחוץ עליך לשתף איתם פעולה בבחינת "אנחנו נרד ממך אם תעזור לנו". אישית אינני ממליץ על הסכמה ברוח זו.

אם תראה שהמגמה להטריד אותך ממשיכה, או שלא התקבלת לשיחה או שהשיחה לא הביאה לתוצאות, יתכן ולא תהיה לך ברירה אלא לנקוט בהליכים משפטיים, כגון פניה למפכ"ל או אפילו לבית המשפט.

בנסיבות בהן אדם מוטרד 15 פעם ועד כה לא נמצאו אצלו סמים, צריך להדליק נורה אדומה האם הוא באמת סוחר.

לגבי הצורך בצו שיפוטי, אינני סבור שיש צורך. והחוק אכן מאפשר בדיקת רכב. שאלמלא כן, עד להשגת הצו בכל פעם, ניתן להעלים ראיות.

אך כאמור, לא זו הנקודה שצריכה לעניין אותך. אלא מה שציינתי לעיל. אל תשלול כאמור אפשרות שיש מי שמעביר עליך מידע מוטעה כדי לפגוע בך.

המחלקה לחקירות שוטרים


יחידה

טל' (02)

פקס' (02)

ימים ושעות קבלת קהל


הנהלת מח"ש ושלוחת ירושלים

5412-458
5412-400

5412-469
6467-794

א' – ה'
09:00 עד 15:00


מזכיר ראשי

5412-454

 

 


כתובת:

רח' הרטום 8, הר חוצבים, ירושלים


כתובת למשלוח דואר:

ת.ד. 45208, ירושלים  מיקוד 91450


מיקומי מכונות צילום העומדות לרשות הציבור

לאחר תיאום בטל': 02-5412-465


דוא"ל

Mahashjr@justice.gov.il


 


יחידה

טל' (03)

פקס' (03)

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת מרכז
תל  - אביב

6899-854
6899-851

6899-869

א' – ה'
09:00 עד 15:00


כתובת:

בנין מוסקוביץ, רח' השלושה 2, תל אביב 

 


 


יחידה

טל' (09)

פקס' (09)

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת מרכז - נתניה

8600-237
8600-238

8600-239

א' – ה'
09:00 עד 15:00


כתובת:

רח' ברקת 3, נתניה


 


יחידה

טל'

פקס'

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת צפון - חיפה

04-8634-050

04-8634-055

א' – ה'
09:00 עד 15:00


כתובת:

שד' פל-ים 15 א' קרית הממשלה, חיפה


 


יחידה

טל'

פקס'

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת צפון - נצרת

04-6478106-7

04-6464239

א' – ה'
09:00 עד 15:00


כתובת:

רח' המלוכה 6, נצרת


 


יחידה

טל'

פקס'

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת צפון
טבריה

04-6726270

04-6726273

 


כתובת:

בנין "לב הגליל" (קומה 3), טבריה  - בתיאום עם שלוחת נצרת


 


יחידה

טל' (03)

פקס' (03)

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת דרום -
ראשל"צ

9534-100
9534-111

9534-118

א' – ה'
09:00 עד 15:00


כתובת:

ישראל גלילי 5, ראשון-לציון


 


יחידה

טל'

פקס'

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת דרום - אשקלון

להתקשר לשלוחת ראשל"צ לתיאום

 

 


 


יחידה

טל' (08)

פקס' (08)

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת דרום - באר-שבע

6264-530
6264-528

6264-531

א' – ה'
09:00 עד 15:00


כתובת:

קרית הממשלה, רח' התקווה 4, באר-שבע


 


יחידה

טל'

פקס'

ימים ושעות קבלת קהל


שלוחת דרום - אילת

להתקשר לשלוחת ראשל"צ או באר-שבע

 

 










גירסת הדפסה


שלח לחבר

שלום,

הגוף הממונה על הגשת כתב אישום, הוא מחלקת תביעות במשטרה או פרקליטות המדינה. במקרה שלך מדובר בתלונה שבתחום אחריות מחלקת התביעות במשטרה.
ככל שנאמר לך אודות החלטה לסגור את התיק, הרי שהתיק יסגר. המשטרה אינה צד לעניין ולכן אינה יכולה להגיש ערר על ההחלטה. ככל שתהיה התערבות של המשטרה או גורם כל שהוא מתוך המשטרה בהחלטה, הרי שזו התערבות בלתי חוקית ופסולה מעיקרה. אינני יכול באופן וודאי לומר שלך שדבר כזה לא יקרה.

יחד עם זאת, מי שכן זכאי ורשאי לערער היא המתלוננת בתיק. היא זכאית להגיש ערר וגורם מקצועי בכיר יותר יבדוק שוב את התיק. אך זה כאמור רק אם המתלוננת תגיש ערר על ההחלטה. המשטרה אינה רשאית לנקוט בהליך של ערר.

ככל שקצין המשטרה אמר לך שהוא ידאג ליוגש נגדך כתב אישום, הרי שהוא חרג מגדר סמכותו.

על מנת למנוע התערבות בלתי חוקית (לא רשמית) אני ממליץ לך לדרוש את החלטת הסגירה בכתב על מנת שלא יהיה ספק בתוכן ההחלטה. והייתי אף מרחיב ואומר שתבקש את ההחלטה בפקס בנוסף לדואר.

שבת שלום

שלום,

ראשית לא הבנתי את המשפט "איך זה שקצין בן 12 יכול לחתום ...".
אשמח אם תבהיר למה התכוונת בדיוק.


לגופה של שאלה: לכל אדם באשר הוא ישנן זכויות, שעוגנו בחוק כבוד האדם וחירותו בצורה ממצה ועקרונית. יחד עם זאת, לא מדובר בזכות מוחלטת אלא יחסית, אותה יש לאזן עם זכויות אחרות שלו ובעיקר של אחרים.

על מנת שתבין - לכל אדם יש זכות להביע דיעה. תסכים איתי שלא ניתן לאפשר שמדובר בזכות מוחלטת. שכן אילו זה היה כך, לכאורה הייתה לך זכות לפגוע, להשמיץ ולהכפיש אחרים. לכן זכות הבעת הדיעה קיימת במגבלה של זכויות אנשים אחרים לשמירה על שמם הטוב.

ועכשיו לגבי מעצר. אם תעיין בחוק כבוד האדם וחירותו, אכן תראה שאסור לפגוע בחירותו של אדם כולל במעצר. אבל, כמו שהסברתי לעיל, אין זו זכות מוחלטת. שהרי אם אדם מסכן את החיים שלו או של אחרים, מותר וחובה לעצור אותו על מנת שלא יעשה כן. כגון האפשרות לאישפוז כפוי או למעצר/מאסר.

כעת נותר לבחון את השאלה לגבי מימוש עקרונות אלה כאשר אשמתו של האדם טרם הוכחה. גם כאן יש לערוך איזון בין מסוכנות של אדם לבין זכויותיו. האיזון נעשה באמצעות החוק המאפשר לעכב אדם, לעצור אותו ואפילו לתקופה ממושכת. שכן פעם מותר היה לעצור אדם עד 48 שעות קודם שמביאים אותו בפני שופט, ובמקרים חריגים אפילו זמן כפול. בתיקון האחרון לחוק הזמן קוצר למחצית, כלומר עד 24 שעות ולגבי קטינים עד גיל 14 עד 12 שעות.
שהרי תסכים איתי, המעצר לפני המשפט לא עוסק בחומרת העבירה אלא במסוכנות של החשוד. אם הוא מסוכן הרי שהוא יעצר. אם יש חשש שהוא ישבש את החקירה, אז הוא יעצר. אם לא, ישחררו אותו. אם יש חשש שאינו מגיע לצורך לעצור אותו, הוא ישלח למעצר בית וכיו"ב.

לסיכום - לכל אדם ישנן זכויות. אך הן אינן מוחלטות ויש לאזן אותן עם זכויות אחרות. חוק המעצרים עושה זאת. כאשר ישנה טעות במעצר הרי שהחוק מאפשר וקובע מנגנון פיצוי. שהרי מי שעושה טועה.
תחשוב לרגע מה היה קורה אילו היה נודע לך שאדם נרצח או הותקף כי המשטרה לא עצרה בעוד מועד אדם מסוים.

יש לאפשר להם לפעול. בניגוד לתחושה הכבדה שלך, שמהתכתבות קודמת איתך אני יכול להבין את מקורה, אינני יכול לומר שאני שותף לתחושתך. יש מצבים בהם מערכת מקילה עם עובדיה. אך אין זה נכון בכל מקרה. יש מצבים שדווקא מחמירים איתם, דווקא משום שהם עובדי ציבור בתפקיד רגיש המחייב מידה רבה של אמון.

העובדה שהתלונה שלך לא נסגרה במקום, אלא ההיפך. היא עברה לגופים נוספים כדי לבדוק, מראה שמתייחסים לתלונה בכל הרצינות וכובד הראש. אינני יודע מה תהיה התוצאה. אך ההתנהלות עד כה על פי התאור שלך, אינה מצביעה על טיוח וכיו"ב.
לעיתים יש צורך להעביר חקירה מאזור לאזור משיקולים של עומס או יעול. לא כל פעולה כזו נועדה לטייח או להסתיר את האמת.
למרות שזה קשה עליך להמתין לברור ולמסקנות. יתכן ותופתעי ותגלי שהמשכות החקירה נובעת מרצון לבדוק אותה ברצינות ולא כדי לטייח.

אל תשכחי דבר אחד חשוב - כל הגופים שפנית אליהם או שמעורבים בחקירה הם גופים מבוקרים ותמיד ניתן לערור על החלטותיהם הן ולהגיע ליועמ"ש לממשלה ואף לבג"צ.

שלום,

סוגיית קביעת קטגוריה לאסיר קבוע בפקודת הנציבות מס' 04.40.00 החל מסעיף 7 ואילך בפרק ב'.

אינני מבין למה אתה מתכוון בשאלה האם צריך לקבוע קטגוריה. זה אכן מתבצע וכל אסיר בדרך כלל מתחיל עם קטגוריה נמוכה.

לפני שאתה מגיע עתירת אסיר, אני מציע שתקרא טוב את הפקודה על מנת להבין אותה. יש גם נוהל הקבוע בפקודה המתייחס לדרך בה אסיר זכאי לערער על קטגוריה שנקבעה לו (סעיף 10 לפקודה - בפרק ב') ויש גם פרוצדורה לשינוי ביוזמת השב"ס עצמו (סעיף 9 לפקודה - בפרק ב').

שים לב - אומנם ניתן להגיש עתירת אסיר. אומנם זה עולה רק 68 ש"ח (בלי לקחת בחשבון שכר טרחת עו"ד אם תשתמש בשירותיו). אבל יש כלל במשפט המנהלי והוא מיצוי הליכים. כלומר - בית המשפט לא יתערב אם לא תפעל קודם לפניה אליו, על פי הנוהלים. במילים אחרות, עליך לפנות לבית המשפט רק לאחר שעשית את כל הדרוש במסגרת השב"ס על מנת להשיג את מבוקשך.

שלום,

אומנם יש חוק המסדיר את נגישות הציבור למידע. ולאו דווקא מידע הנוגע למבקש לעיין בו. נקודת המוצא היא שמידע הוא קניינו ועניינו של הציבור. יש בחוק סעיפים המתייחסים למידע שאין חובה לפרסמם. גם במקרים אלה קבעה הפסיקה שגם לגבי מידע שאין חובה לפרסמו, הרי שאין איסור לפרסמו ולעיתים בהתקיים תנאים מסוימים (כגון אינטרס המבקש במידע) הרי שיש לשקול לחשוף אותו, ולו באופן חלקי. כגון: השארת חיסיון על פרטים שאסור לחשוף.

שאלתך, עוסקת בפרוטוקולים של דיונים הנוגעים לאסיר. יש מידע שהוא זכאי לקבלו ויש מידע שהוא אינו זכאי לקבלו. כמו תמיד, לא מדובר במציאות של לבן ושחור ולעיתים יש גם צבע אפור. כלומר, מידע חסוי אך ניתן לפרסמו במגבלות מסוימות. כגון לפרסם את התוכן תוך השמטת שמות אנשים ומקורות מידע.
לעיתים, גם מידע חסוי אינו חסוי באופן מוחלט ואדם זכאי (בעיקר כאשר יש לו אינטרס אישי לגיטימי) לדעת בקווים כלליים את תוכן המידע.

ושוב, היות ואת נגישה לאינטרנט, תחפשי בגוגל את "חוק חופש המידע". קראי והביני את הרציונל שבו. לכל האמור הוסיפי את העקרונות המשפטיים שנקבעו בהלכות רבות של בית המשפט העליון, שגם מידע חסוי שהמחוקק קבע מפורשות שאין חובה למסור, הרי שבנסיבות מסוימות ניתן למסור בכפוף למגבלות.

אינני יודע על איזה מסמך או פרוטוקול את מדברת, אך לבטח ברור לך שככל ויש מידע מודיעיני אודות מסוכנותו של אסיר, הרי שמידע זה יהיה חסוי. לא לגבי תוכן המידע אלא לגבי אופן השגתו וכיו"ב.

ככלל, פרוטוקולים והחלטות אמורים להחשף בפני האסיר על מנת לאפשר לו לדעת במה מדובר, וככל שפוגעים בזכויותיו לאפשר לו דרך הוגנת וראויה להתגונן. שהרי לא ניתן להתגונן מפני הלא ידוע.

שלום,

1. עובדות כתב האישום הן העמדה של התביעה. את עובדות כתב האישום צריך להוכיח והן אינן מוכחות לכשעצמן.
2.בתחילת המשפט (הקראת כתב האישום) תישאל מה תשובתך לכתב האישום. וזכותך המלאה לטעון שאתה כופר בכתב האישום, כולו או חלקו.
3. לעולם, כתב אישום יש להוכיח מעבר לספק ספק ונטל ההוכחה מוטל על התביעה.
4. גרסתך היא שלא קרא שום דבר. אך זו אינה עמדת התביעה. ולכן מוגש כתב אישום, מנהל הליך משפטי ובסופו של יום בית המשפט מקבל החלטה - זכאי או אשם.

על מנת שתבין אתן לך דוגמה: נניח שאתה תובע את חברת פלאפון על הפרת חוזה. אתה מגיש כתב תביעה ומספר את הסיפור שלך (גרסה שלך). חברת פלאפון תגיש כתב הגנה ותספר את הסיפור שלה. יתנהל משפט ובסופו יתקבל פסק דין.

לפי הלוגיקה שלך הרי שלא תוכל להגיש כתב תביעה משום שזה רק הגרסה שלך, וחברת פלאפון תטען שהסיפור לא נכון. בשל כך מנהלים משפט כדי לבדוק איזו גרסה היא הנכונה מבין השתיים.

אותו דבר לגבי כתב אישום. עובדות כתב האישום הן הגרסה של התביעה. ואל מול גרסה זו עליך להציג את הגרסה שלך. אם כי בהליך פלילי אין כתב הגנה אלא עונים בעל פה בשלב ההקראה וניתן גם להגיש עמדה בכתב.

במידה ואתה סבור שהעובדות בכתב האישום אינן נכונות, אז תכחיש אותן ובכך תטיל על התביעה את הנטל להוכיח אותן.

שלום,

דומני שאתה מבלבל בין מושגים שונים. שוטרת אינה רשאית לסגור תיק חקירה, אלא רק קצין בדרגת פקד ומעלה וגם זה רק בתיקים שאינם פשע.

מה שהשוטרת עשתה, אינו בגדר סגירת תיק אלא שכנעה אותך לחזור מהתלונה. כאשר אין תלונה, הרי שאין מה לחקור.

היא עשתה זאת משום שכנראה ראתה שזה סכסוך שכנים עם תלונות הדדיות וחשבה שכדאי ליישב את העניין על ידי ביטול הדדי של התלונות.

היות וחזרת מהתלונה, הרי שהתיק יסגר ויעבור לגניזה.

מה שאני ממליץ לך זה לפנות למשטרה ולראות האם אותה פניה נעשתה גם לשכנתך. כלומר גם היא ביטלה את התלונה שלה נגדך. אם כן, נסה לשכוח מהעניין ולישב את העניין בדרך טובה עם השכנה.
אם תלונתה לא בוטלה במקביל לביטול תלונתך, תברר מדוע ואם התשובה לא תספק אותך, הרי שעליך להגיש תלונה חדשה. אל תאפשר מציאות בה ממתלונן אתה הופך לנילון (מי שהתלוננו נגדו).

שלום;

1. רק לאחר הרשעה וגזירת דינו של הנאשם למאסר בפועל, הוא משנה את הסטטוס שלו לאסיר. עצור קודם משפט ותוך כדי משפט מוגדר עציר.

2. ניתן לבקר עציר גם על ידי מי שאינו בן משפחה או קרוב משפחה. הדבר מותנה בהגשת בקשה למפקד מתקן הכליאה בו שוהה העציר. ומפקד המתקן מחליט האם לאפשר את הביקור ואם כן באלו תנאים.

3. תכתובת דואר עם עציר אינה במקום ביקור ויכול שתיהיה גם במקביל. גם במקרה זה ניתן לשלוח אליו דברי דואר ואף לקבל, ושוב הכל במגבלות היתר מפקד מתקן הכליאה ובכפוף לסדרי משמעת וביטחון.

4. אינני יודע כיצד ניתן לאתר את מקום הימצאו של עציר. בעיקר כאשר אין לך מספר ת.ז.

5. לשב"ס יש מספר טלפון ארצי תוכלי לפנות לשם ואני משער שהם יעזרו לך ככל שהדבר ניתן.

6. מספר הטלפון הוא 08-9776666

בהצלחה ...

שם תקבל מידע מקצועי ומוסמך. אינני חושב שיש צורך בהליך משפטי נוסף, משום שבגזר הדין נקבע שהמתלונן יקבל והנאשם ישלם ואת הסכום המדובר. מרגע שהכסף הופקד בקופת בית המשפט הרי שההליך המשפטי הסתיים. מה שנותר זה לממש אותו.

כדי לקבל פרטים אודות אופן המימוש עליך לפנות למרכז הגביה ושם ינחו אותך בדבר הפרוצדורה, כגון מסירת מספר חשבון להפקדה וכיו"ב.

במידה ואכן יש צורך בפניה רשמית, סביר להניח שיש לציין את מספרו של ההליך הפלילי.

האיזון בין האינטרסים נעשה באמצעות יצוג כפול: מחד - התובע מייצג את המדינה (שבפועל מייצגת במשפט גם את האינטרס של קורבן העבירה דהיינו הנפגעת במקרה זה במקביל לאינטרס הציבורי) מנגד - הסנגור שמייצג את הנאשם. כאשר במקרים רבים אף הוא נציג המדינה וממומן על ידה באמצעות הסנגוריה הציבורית.
אינני מסכים איתך שהתביעה צריכה לערוך איזון כל שהוא. האחריות לערוך איזונים בין האינטרסים המנוגדים מוטל על השופט.

ומכאן - היות והתובעת מייצגת את המדינה אך בפועל מביאה את דבר הנפגעת לבית המשפט, אין כל בעייה עם העובדה שהיא מקורבת או חברה ללימודים של הנפגעת. מה גם שאין מדובר כאן בקשר מהותי שיש בו ליצור אף מראית עין של ניגוד עניינים. קשר כזה לא היה בו אף כדי להביא לפסילת שופט מלשבת בדין, למרות שמבין כל בעלי התפקיד בהליך המשפטי הוא צריך לשמור על נטראליות מוחלטת. קל וחומר שקשר כזה אינו יכול ואינו צריך להביא לפסילת התובעת, שתפקידה הוא להוכיח את עובדות כתב האישום.

יתכן ואם התובעת הייתה חברה או מקורבת לנאשם, אזי יש מקום לפגם, א"כ לא בטוח שרק בשל כך היא הייתה נפסלת.

במקרה זה אינני יודע האם הקשר בין התובעת לבין הנפגעת הוא מקרי או יזום. יכול להיות שהיה שיקול ביצוג הזה על מנת להביא ליתר פתיחות של הנפגעת וליתר אמון שתיתן בתביעה.

על אותו משקל ניתן לשאול האם היה פגם בכך שעורך דינך הוא מקורב או מכר שלך?

הייצוג הוא מקצועי והתובעת מהפרקליטות לא תפעל בניגוד לחוק או לכללי האתיקה המחייבים אותה. מה גם שההכרעה וההחלטה מסורים בסופו של יום בידי השופט ולא בידי התביעה.

מכל מקום תעדכן את עורך דינך באשר למהות הקשר בין הנפגעת לתובעת. על מנת שיהיה ער לקשר זה ויוודא שאין בו כדי לפגוע בזכויותיך.

הפגיעה האפשרית כאמור לא תבוא לידי ביטוי בהליך המשפטי עצמו. שכן זה מבוקר על ידי בית המשפט (שופט אחד או הרכב). היא עלולה לבוא לידי ביטוי בהקשחת הקו נגדך ככל שידובר בהסדר טיעון וכיו"ב. לשם כך יש לך עורך דין המייצג את האינטרסים שלך.

את הסיכומים מגיש עורך הדין ואין צורך בנוכחות האסיר. במידה ואין יצוג, הרי שמסירת סיכומים הינה בגדר עניין טכני בלבד וניתן לעשות זאת גם על ידי שליח.
לעניין התייצבות בדיונים, הרי שמדובר בעניין מהותי, ואזי בעל הדין יובא לדיון על ידי השב"ס במסגרת הנוהל הקיים.

על פי שאלתך, אני מבין שאתה מערער על העונש (בלבד או בנוסף לעצם ההרשעה). ערכאת ערעור אינה נדרשת לראיות נוספות, זולת במקרים חריגים מאוד. עדות עדי אופי בכל דרך שהיא אינה נכללת במקרים חריגים אלה. בית המשפט, ככל שידרש לשאלה, מן הסתם יואמר שיכולת והיה עליך להביאם במהלך המשפט.

ככל שאתה מערער באמצעות עורך דין, מן הסתם כדאי שתיוועץ איתו בסוגיה זו.

עדי אופי הם עדים אשר מגיעים להעיד בבית המשפט מטעם נאשם או נאשמת, בדבר אופיו הטוב של הנאשם, תרומתו לחברה וכיוצא בזה. נימוקים אלו רלבנטיים ברוב המקרים אל שאלת טיבו של הנאשם, ובאים לסייע לבית המשפט להגיע להכרעה בדבר העונש המתאים לאחר שבפניו תמונה עובדתית מלאה.
עדי האופי מעידים בשלב האחרון של הערכאה הראשונה - שלב הנקרא טיעונים לעונש. שלב זה בא לאחר שנקבע כי הנאשם ביצע את העבירה או את העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. קביעה זו נקראת הכרעת דין, והיא באה לאחר ניהול הוכחות (שלב בו מגיעים העדים משני הצדדים ומעידים בדבר האירועים שקרו או לא קרו ובית המשפט מכריע את גרסתו של מי הוא מעדיף) או לאחר הודאתו של הנאשם במה שיוחס לו. הודאה זו יכול ותהא לאחר מו"מ בין הצדדים והגעה להסדר טיעון בו מתוקן כתב האישום ונמחקות חלק מהוראות החיקוק ו/או העובדות בו.
לאחר הכרעת הדין, טוענים הצדדים לעונש - וכאן מגיעים עדי האופי, כאמור. לאחר עדות זו, כמו גם הצגת ראיות, אם קיימות, לעניין האופי של הנאשם (גיליון מרשם פלילי מטעם התביעה בדרך כלל, ומטעם ההגנה - ראיות בדבר מצבו הרפואי ו/או הנפשי של הנאשם).
בשלב זה גוזר בית המשפט את דינו של הנאשם. קרי, בית המשפט מחליט מהו העונש הראוי לנאשם במקרה זה. בשלב זה, התיק סגור ומכאן והלאה ניתן להשיג על התוצאות המתבקשות מתוך הממצאים שנקבעו.
לאחר מתן גזר הדין לנאשם יש 45 ימים להגיש ערעור. ערעור יכול להיות על הכרעת הדין ועל גזר הדין, או על חלקם, או על גזר הדין בלבד.
עדי אופי, בשל העובדה שמגיעים בשלב הטיעונים לעונש (הרלבנטיים לגזר הדין, כמצוין לעיל), יהיו רלבנטיים בערעור על חומרת הדין.
ברוב המכריע של המקרים, ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות שנקבעו על ידי הערכאה עליה מוגש הערעור, אם זה בנוגע לראיות ואם זה בנוגע לטיעונים לעונש. עדי אופי שלא העידו בערכאה הראשונה, אם כן, הם ראיות שלא הוגשו בהליך הראשון שנגמר כבר. משכך, אני סבור שרוב ההרכבים אשר דנים בערעור, לא יאפשרו להעיד עדי אופי בשלב הערעור.

מכל מקום, ככל שהורשעת בדין אזי הפגיעה במתלונן הוכחה ואינה עוד בגדר לכאורה.

שלום,

מידע בעניין זה ניתן לקבל במרכז המידע הארצי של בתי המשפט בטלפון מס' 02-6593333.

לגופה של שאלה - יש לפנות למרכז לגביית קנסות, למסור את הפרטים הרלוונטיים לתיק בו לא שולמו הפיצויים שנקבעו במסגרת גזר הדין והמרכז יפעל לגבותם תוך נקיטה באמצעי גביה אזרחיים כגון עיקולים וכיו"ב.

המתלונן/קורבן עבירה אינו אמור לפנות לנאשם לצורך גביית הפיצוי ולא אמור לנקוט נגדו באמצעי גביה דרך ההוצל"פ באופן עצמאי, אלא רק באמצעות המרכז לגביית קנסות.

עילה קיימת על פי הדין לפי חוק למניעת פגיעה בפרטיות. מדובר בעבירה המהווה עוולה אזרחית (תביעת פיצויים) ועבירה פלילית.
אם יוחלט לאחר השלמת החקירה להגיש כתב אישום בגין עבירה זו, הרי שאתה מנוע מלנקוט נגדו בהליך פלילי באמצעות קובלנה פלילית פרטית. אם יוחלט שלא להגיש כתב אישום, הרי שאפשרות זו פתוחה בפניך. יחד עם זאת זה הליך שלא יתרום לך אישית מאומה וכדאי להתמקד בפן האזרחי, ככל שיש לך הוכחות ותוכל להוכיח כי הפגיעה בפרטיותך אכן נעשתה ומי שעשה זאת הוא האדם לו אתה מייחס את הפגיעה.

מהתיאור העובדתי שפרשת בפנינו, עולה חשד לעבירות פליליות נוספות כגון לשון הרע, התחזות לאדם אחר, עבירות על חוק המחשבים ועוד. באשר לעילת תביעה נזיקית, עליך לפנות לפורום דיני נזיקין שם תוכל לקבל הכוונה נכונה יותר ורלבנטית לעניין הפיצוי האפשרי, ולעניין סכומי התביעה האופציונלית.
באשר לפן הפלילי, משטרת ישראל ופרקליטות המדינה החלו לשים דגש גם על עבירות כגון אלו המתוארות בסיפורך, ובעיקר בנוגע לעבירות מחשבים. מדוברות בעבירות מגוונות בהן בנוסף לחדירה לפרטיות, העבירות הן מחיקת או שינוי קובץ או מידע במחשב, העברת מידע כוזב או אחסון מידע כזה, עריכת תוכנה במובן העלול להזיק, חדירה למחשב או התחברות למחשב הן עבירות חמורות ביותר שהעונש בצדן הוא חמש שנות מאסר בחלקן, ובחלקן האחר שלוש שנות מאסר.
על עבירות אלו החלו לשים דגש בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-00 (ראה פסק הדין המכונן בעניינם של מונדיר בדיר ואח'). משכך, הרושם המתקבל הוא שמי שפרץ אליך למייל ולפייסבוק ביצע עבירות חמורות ביותר, ובמקומך הייתי עומד בקשר עם גורמי החקירה על מנת שיעשו את תפקידם ביעילות ובמהירות.

פקודת הראיות מטילה מגבלות על העדת בני זוג וילדיהם זה נגד זה. במקרה זה מדובר בהורים של מתלוננת ואין כל בעיה חוקית לכך.
יתירה מכך, גם אילו היה מדובר בהעדה של בן זוג אחד נגד בן הזוג השני או של הורים נגד ילדיהם וההיפך, במקרה קונקרטי זה של אלימות ועבירות מין, הרי שהחריג לכלל מתקיים וניתן להעידם.

ואולם כאמור במקרה זה לא מדובר בבני זוג או ילדיהם המעידים בהליך פלילי זה נגד זה אלא בהורי הקורבן/מתלונן. ולכן החריגים לפקודת הראיות כלל אינם חלים במקרה זה אלא הכלל הרגיל לפיו הכל כשרים להעיד, ומכאן גם שהם חייבים.

ההורים שלך יהיו חייבים להעיד אמת. זה לא משנה אם זה נגדך או בעדך. עדות שקר עלולה להיות כרוכה בסנקציה משפטית.

שלום,

1. במקרה של תיק חקירה שנסגר מחוסר ראיות ובמקרה שלך מחוסר עניין לציבור, הרי שיש רישום אודותיו ברישומי המשטרה.
2. החלטת הפרקליטות עוברת למשטרה לעדכון רישומיה. קשה לדעת תוך כמה זמן וזה תלוי בתקשורת בין המשרדים השונים.
3. רישומים אלה אינם פתוחים בפני כל אלא בפני בעלי תפקיד ובמסגרת תפקידם.
4. אין שום צורך להסתובב עם האישור על סגירת התיק. יחד עם זאת כדאי לתייק אותו במקרה שתצטרך אותו.
5. תמונות שלך ישארו בתיק שנגנז. אינך מוגדר כעבריין, לבטח לא בשל חקירה זו. ולכן יש להניח שתמונתך לא תצורף לתיק תמונות של חשודים.
6. רישום משטרתי בגין עבירה שאינה פשע ימחק אוטומטית לאחר 7 שנים. זולת אם ראש אגף חקירות במשטרה החליט אחרת.
7. יחד עם זאת ישנה פרוצדורה המאפשרת לקצר את ההליך בשלושה דרכים:

ניתן להגיש בקשה מנומקת בכתב לשנות את עילת סגירת התיק ל"העדר אשמה" שכן על פי מצוות המחוקק, תיק שנסגר בשל חוסר אשמה, יימחק רישומו מרישומי המשטרה. מובן שבקשה מסוג זה נשענת על ניתוח משפטי של הראיות שנאספו במסגרת החקירה ולעיתים, אף על ראיות הגנה שנאספו לצורך הבקשה.
ניתן לפנות בבקשה מנומקת בכתב למדור רישום פלילי במטה הארצי של משטרת ישראל.
החל מיוני 2008, ניתן לפנות לראש אגף חקירות והמודיעין במשטרת ישראל או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה שהוא הסמיך לכך בבקשה מנומקת בכתב למחוק את הרישומים בגין תיקי חקירה סגורים.
להרחבת הידע בנושא תוכל לבדוק באתר של
גיא פלנטר משרד עורכי דין

חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים מסדיר את הנושא ומנסה לאזן כדבעי בין הצורך בהגנה על פרטיות תוך שמירה על העיקרון לפיו אדם חף מפשע עד שהוכח אחרת, לבין צרכי גופים שונים למטרות שונות.
לא אכביר מילים בנוגע לרישום פלילי הדן בגופים אשר המידע בדבר תיקים שנסתיימו בבית משפט (למעט תיקי עיכוב הליכים) יכול להיחשף בפניהם, מאחר שמדובר ברשת די נרחבת של גופים שונים.
באשר לרישום המשטרתי - מדובר ברישום פנימי של משטרת ישראל המתעדת את התיקים הפליליים שנפתחו כנגד חשודים, אך בסופו של יום לאחר תום החקירה הוחלט על סגירתם. למרשם זה חשופות רשויות הביטחון, באופן כללי.
ניתן לסגור תיק משטרתי בשלוש עילות אפשריות - חוסר אשמה, חוסר ראיות מספיקות, חוסר עניין לציבור. תיק שנסגר מהעילה הראשונה לא יימצא כלל ברישום המשטרתי הפנימי.
תיק שנסגר מהעילה השנייה או השלישית, כמו במקרה שלך, יישארו ברישום. החל מחודש מרץ 2008 קצין משטרה מוסמך לעניין זה יכול להחליט לבטל רישום תיק בו הוחלט לא להעמיד לדין חשוד (או כלל לא לחקרו). הנימוקים הרלבנטיים יהיו, בין היתר, גילו של האדם שהרישום נוגע לו ביום האירוע, הזמן שחלף מתום החקירה, קיומם של רישומים אחרים ועוד. קרי - העובדה אם קיימים רישומים כאלו עלולה להשליך על החלטה האם לבטל רישום או לא. היה ולא תוגש בקשה כזו לביטול הרישום, יימחק הרישום כעבור שבע שנים מיום האירוע, אלא אם הוחלט אחרת.
וכעת לשאלותיך - אין צורך לשאת עמך את האישור מהפרקליטות לגבי סגירת התיק. הייתי ממליץ לך לוודא במדור הרישום בתחנת המשטרה בה נערכה החקירה כי אכן עודכנה החלטת הפרקליטות בדבר סגירת התיק.
באשר למחיקת רישום התיק - ניתן לפנות לגורמים המתאימים בבקשה לקצר את תקופת המחיקה. אפשרות נוספת העולה מהאמור היא בקשה לשינוי העילה בגללה נסגר התיק מחוסר עניין לציבור, לחוסר אשמה. אם תתקבל הבקשה, יימחק הרישום.

לקריאה נוספת: בדיקת רישום פלילי >>

מה שעשה בינך הוא עבירה. אינני יודע בן כמה הילד. שיחה עימו אינה בגדר עבירה אם לא הופעל כוח או איומים. אם הילד בן 7 זה סיפור אחד ואם הוא בן 17 זה סיפור אחר.
הדרישה לפיצוי הינה סבירה בנסיבות העניין בכפוף להבנה שתגיע עם הנפגע. שהרי זה סביר ואנושי לפצות את הנפגע. אם הילד צעיר מגיל 12 הרי שלא ניתן להעמידו לדין פלילי. אך זה אינו פוטר אותו ובעיקר אותך כאביו לפצות את בעל הרכב. ולדעתי האישית ראוי שתעשה כן. כל זה בגבולות של פיצוי סביר שיתאים לנזק עצמו.

החשוב יותר זה להסביר לילד עצמו שמעשהו בגדר עבירה גם אם יתכן והוא סבור שמדובר בשובבות וכו'.

דומה, כי המתואר בסיפורך עולה כדי עבירה של היזק בזדון. כפי שאני מבין ממך, המשטרה כלל לא הייתה מעורבת בסיפור. עניין הפיצויים רלבנטי לעניינים אזרחיים, ולפורום דיני נזיקין.
שאלתך הייתה "האם זה קביל?". אני מניח שרצית לשאול אם העובדה שבנך הודה בפני אביו של חברו לכיתה קבילה בפני בית המשפט, היה ויגיעו הדברים לכדי כך. מדובר בעדות מפי השמועה, אשר נקראת לרוב, עדות שמיעה. המשמעות היא שהאב יוכל לומר כי בנך הודה בפניו על העבירה, ועל בית המשפט יהיה להחליט אם מדובר בעדות מפי השמועה ואז לא ניתן יהיה להתייחס אליה, או שמדובר בחריג ראייתי לעניין זה, ויתיר את העדתו של האב. אם ה"הודאה" של בנך הייתה בזמן סמוך ביותר לעבירה, דומה שמדובר בחריג מותר לעדות מפי השמועה. מאידך, מאחר שבנך היה לבד, ולא ברורות נסיבות מתן ההודאה של בנך, יכול והודאתו של בנך לא תהיה קבילה, מאחר שלא הייתה חופשיה ומרצון, כדרישת סעיף 12 לפקודת הראיות.

למה אתה מתכוון בדיוק? האם אתה שואל עד מתי מותר להגיש תלונה בגין התעללות בקטין? ויש להרחיב לגבי המונח התעללות, האם זו התעללות מינית?

לגבי שאלתך הנוספת: עוון = עבירה שהעונש הקבוע בחוק בגינה נע בין 3 חודשים ועד שלוש שנים. פשע = עבירה שהעונש בגינה עולה על 3 שנים.

העונש המקסימלי על עבירת ההתעללות לפי סעיף 368ג לחוק העונשין הוא שבע או תשע שנות מאסר. לפי עונש זה, מדובר בעבירת פשע.
סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי קובע תקופות התיישנות שונות לפי סיווג העבירה, ובמקרה של פשע, תקופת ההתיישנות היא 10 שנים, ואילו בעוון - 5 שנים. יצוין, כי פעולת חקירה מפסיקה את תקופת ההתיישנות.
עם זאת, ישנם מקרים בהם תבחר הפרקליטות בעבירות אחרות, כגון עבירת תקיפה סתם או עבירה פחות חמורה אחרת, כאשר מדובר בעבירות עוון. במקרה זה כאמור, תקופת ההתיישנות קצרה יותר.
באשר להגשת תלונה במקרים חמורים יותר בהם חלק מההתעללות היא מעשים מיניים נגד קטינים, ובהם תקופת ההתיישנות של עשר שנים נמנית החל מגיל 28 וזאת כדי להילחם בתופעה של התעללות מינית בתוך המשפחה.
לגבי הערכה מראש תחת איזו קטגוריה יהיו המעשים שברצונך להגיש תלונה לגביהם, קשה לומר - שכן מדובר בשיקול דעת של הפרקליטות במקרים כגון דא. התייעצות עם עורך דין שהיה בעבר בפרקליטות תעזור לך לנסות ולקרוא את כיוון התנהלות הדברים.

לעקוב אחר אדם, כגון בדרך של נסיעה אחריו, הוא בהחלט עלול להיחשב כהטרדה. יחד עם זאת, אם פעולה זו נעשית למטרה כשרה אזי יש להניח שהדבר אינו בגדר עבירה.
יתכן וזו הסיבה שהתיק נסגר בעילה של חוסר ראיות. שכן יתכן ולא ניתן היה להוכיח בוודאות שהבילוש אחריה נעשה ממניעים פסולים.

החוק הוא חוק הגנת הפרטיות.

עושה רושם, שחוק הגנת הפרטיות הוא החוק הרלבנטי בעניין זה.
בחוק נאסרת הפגיעה בפרטיות. סעיף 2 מונה מספר מקרים המהווים פגיעה בפרטיות. הרלבנטי מכל למקרה שלך הוא סעיף קטן (1):
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;

דומה כי מעשיך הם בילוש, אך לא ברור אם מדובר בהטרדה.
אם היה נקבע, כי אכן זה עולה כדי הטרדה, וכי עשית זאת במזיד, היית צפוי לעונש של עד חמש שנות מאסר.
עם זאת, נסגר התיק במשטרה מאחר שלא היו די ראיות. היה והקצין שיטפל בבקשתך יתרשם וישתכנע, כי לא היה מדובר כאן בבילוש שהגיע כדי הטרדה, הרי שאין כאן אשמה פלילית ויש לקבל את בקשתך.
עוד יצוין, כי סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות מונה הגנות אפשריות בהקשר זה, וביניהן: הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע (כמו במקרה השני שהזכרת).

במידה וזה לא יעזור, וסביר להניח שזה לא יעזור (כי בכך הוא יודה בגניבתם שזו למעשה עבירת גניבה ואולי שוד כי הוא השתמש בכוח), הגש נגדו תביעה לבית משפט לתביעות קטנות (עקרונית ניתן גם בשלום, אך זה לא סביר בנסיבות העניין).

לגבי "המסקנות" שלך אודות תוצאות החקירה, אני די מסופק אם אתה צודק. ככל שיהיו ראיות מרשיעות נגד החשוד, יש להניח שיוגש נגדו כתב אישום. הספקנות האוטומטית שלך נגד עבודת המשטרה וגורמי התביעה, אינה מקובלת עלי.

מכל מקום, שבת שלום.