תשלום מסי וועד הבית לפי שטח הרצפה בדירה

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, התבררה מחלוקת בין דיירים בבית משותף לגבי אופן חלוקת תשלום מסי ועד הבית בין הדיירים.

בפסק הדין הוחלט כי אין לכלול את שטח הגינה המוצמד לדירה אלא לקחת בחשבון רק את גודל הדירה עצמה לצורך קביעת חלקם היחסי של בעלי הדירה בהוצאות הבית המשותף.

מעשה שהיה כך היה. המדובר בבית משותף בן 20 דירות בגדלים שונים (2.5, 3, 4 ו-5 חדרים), כאשר לחלק מן הדירות צמודות גם גינות ו/או שטחים אחרים.

בהחלטות האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית, נקבע תשלום אחיד וזהה של מיסי ועד הבית לכל הדירות, ללא התחשבות בגודלן או בשטחן, וזאת מהסיבה שכל הדירות נהנות מהשירותים המסופקים לכל שטחי הרכוש המשותף, באופן שווה.נ

הדירה לגביה התעוררה המחלוקת כוללת 2.5 חדרים בלבד, וצמודה אליה גינה לא מקורה בשטח של כ- 200 מ"ר.

בעלי הדירה שילמו במשך שנים אחדות את התשלום הנדרש מהם – שהיה הסכום הזהה ששילמו כל הדיירים האחרים בלי להתחשב בגודל דירותיהן – עד שהפסיקו לשלם לוועד הבית בטענה כי על פי חוק המקרקעין תשכ"ט -1969 (להלן – "חוק המקרקעין") מוטלת עליהם החובה לשלם עבור החזקתו של הרכוש המשותף אך ורק בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף.

היות ודירתם קטנה מהדירות האחרות אשר בבית, חלקם ברכוש המשותף ושיעור השתתפותם בהוצאות הבית, מן הראוי, כי יהיו קטנים מאלה של שאר הדירות, ולכן עליהם לשלם פחות מיסי ועד בית. משום כך, סירבו בעלי הדירה לשלם את מיסי ועד הבית בשיעור הגבוה ממה שמטיל עליהם החוק, לטענתם.

נציגי ועד הבית מנגד, טענו כי הדירה המדוברת גדולה מהדירות האחרות אשר בבית – בגלל הצמדת הגינה, ולכן חלקם של בעלי הדירה ברכוש המשותף ושיעור השתתפותם בהוצאות הבניין מן הראוי כי יהיו גדולים משאר הדירות. לכן אין לבעלי הדירה להלין אם שילמו מיסי ועד הבית כמו יתר הדיירים. לטענת נציגי ועד הבית, על בעלי הדירה לשלם יותר מאשר משלמים הדיירים האחרים (שלהם אין הצמדה של גינה בגודל כזה).נ

מוקד המחלוקת בין הצדדים מקורו בעובדה כי לדירתם של בעלי הדירה צמודה גינה גדולה, המשפיעה על שטח רכושם. השאלה המשפטית אשר היתה טעונה הכרעה היא: האם יש לחשב את שטח הגינה, אם לאו, לצורך חלוקת הנטל בין הדיירים.ב

בפסק הדין נדחו טענות ועד הבית.

בפסק הדין נקבע כי על הבית חלות הוראות חוק המקרקעין הקובעות כי בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות לאחזקת הרכוש המשותף בהתאם לחלקו ברכוש המשותף, כל עוד לא נקבע אחרת בתקנון, ובמקרה המדובר לא נקבע אחרת בתקנון.

לכן, כל עוד הסכימו בעלי הדירה לשלם את מיסי הוועד שנקבעו, עשו זאת מרצונם; אבל ברגע בו אין הם מסכימים יותר לשלם, לא מוטלת עליהם חובה לשלם יותר מאשר לפי חלקם ברכוש המשותף.נ

אשר לשאלה מהי גודלה של הדירה לצורך קביעת חלקם היחסי של בעלי הדירה ברכוש המשותף, והאם יש לחשב את שטח הגינה של הדירה בשטח הדירה, אם לאו, נקבע כי נהוג ומקובל כי שטחים המוצמדים לדירות, כגון: גינות או חצרות, אינם נכללים במסגרת חישוב השטח היחסי של הדירה ברכוש המשותף.

ההיגיון העומד בבסיס השיטה לפיה יש לקבוע את שיעור ההשתתפות בהוצאות הרכוש המשותף לפי גודלה של הדירה, הוא בכך שאנו בודקים מהו אופן השימוש של כל דייר ודייר ברכוש המשותף, לפי שטח דירתו. שטח הדירה נקבע כמדד היחסי לכמות האנשים הגרים והמשתמשים בדירה. פועל יוצא מכך, היא מידת השימוש ברכוש המשותף.

כל זה נכון, כאשר מדובר בשטח בנוי הניתן לשימוש למגורים או למחסן. מאידך גיסא, שטח אשר הוצמד לדירה, כגון: גינה, חצר או גג, אינו עונה על השאלה מהם האופן והכמות של השימוש בדירה, מאחר ושטח זה אינו שטח אשר נועד למגורים ואינו יכול להעיד על מספר הגרים בדירה המסוימת, והמשתמשים ברכוש המשותף וגורמים להוצאות בבית המשותף.

לאור כל זאת הוחלט כי אין לכלול את שטח הגינה של הדירה לצורך קביעת החלק היחסי ברכוש המשותף, וכי יש לחשב רק את גודל הדירה עצמה לצורך קביעת חלקם היחסי של בעלי הדירה בהוצאות הבית.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!