מי משלם למומחה עבור חוות דעת?

נפגעתי בתאונת דרכים – מי ישלם למומחה הרפואי עבור חוות הדעת?
מינוי מומחים – קצת היסטוריה
בעבר, מי שתבע פיצוי בגלל פגיעת גוף בתאונת דרכים, נדרש לצרף לתביעה חוות דעת רפואית לגבי הנכות שנגרמה לו, אם נגרמה, כתוצאה מהתאונה (בגללה הוא דורש פיצויים תאונות דרכים).
בתגובה, חברת הביטוח הייתה מגישה חוות דעת מטעמה, ולבסוף, אם היו פערים בין חוות הדעת ( ואל תתפלאו – תמיד יש פער בין חוות דעת רפואיות, גם אם רק נשברה ציפורן…) היה מתמנה מומחה מטעם ביהמ"ש.
על מנת לחסוך ההליך הארוך, המיותר והיקר, החליט המחוקק לדלג על השלב של חוות דעת מטעם מהצדדים,
ושבמקום זאת ימונה רק מומחה מטעם ביהמ"ש. על אותה חוות דעת, קבע המחוקק, ישלם התובע, למעט "מקרים מיוחדים בהם ימצא ביהמ"ש לנכון לפטור התובע מהתשלום".
על פניו זה נשמע הגיוני – במקום שהתובע ישלם למומחה מטעמו עבור חוות דעת שהוא צריך לצרף לכתב התביעה, הוא ישלם עבור חוות דעת מטעם ביהמ"ש.
אלא שבבתי המשפט התפתח נוהג, לפיו מטילים על חברות הביטוח באופן גורף את התשלום עבור חוות הדעת, למעט מקרים בהם מדובר בתאונות דרכים במהלך העבודה (ואז לנפגע יש אפשרות לפנות לוועדה רפואית של הביטוח הלאומי) או אם לפי החומר הרפואי שצורף לתביעה נראה שאין כל בסיס לטענת נכות. וכן, גם זה הגיוני, שהרי לחברת ביטוח -"הכיס העמוק" – אין בעיה כלכלית לשלם 4,000 "₪ – 5,000 ₪ עבור חוות דעת, בעוד שלאדם ממוצע זו יכולה להיות בעיה, במיוחד אם נפגעה השתכרותו עקב התאונה.
מינוי מומחה – לחברות הביטוח נמאס
במשך שנים התנהלו העניינים על מי מנוחות. אדם נפגע בתאונת דרכים, תובע את חברת הביטוח, בדרך העו"ד שלו מאיים על חברת הביטוח שאם לא ישלמו "כמו שצריך" יתעקש על מינוי מומחה, ואז הם יצטרכו לשלם עבור חוות הדעת, ואם אכן מונה מומחה, בד"כ בלי קשר לאופי הפגיעה – הוטל על חברת הביטוח לשלם.ואז הגיע מקרה בו נמאס לחברת "ביטוח חקלאי" מהמצב בו חברות הביטוח משלמות באופן אוטומטי עבור חוות דעת המומחים, ובתביעה של הגב' וסילבסקי בגין תאונת דרכים בה הייתה מעורבת, הגיש עוה"ד מטעם חברת הביטוח ערעור לעליון על ההחלטה לחייב חברת הביטוח בתשלום חוות דעת המומחה (רע"א 4915/08) חרף העובדה שמדובר בפגיעה קלה ובתאונה בדרך לעבודה בה ניתן לפנות לביטוח הלאומי.
השופט ריבלין, שדן בעליון, נדהם מהנוהג המשונה שהתפתח תחת אפו של ביהמ"ש העליון, ובפסק דינו קבע את הדברים הבאים: "כלל הוא שהתובע ישא בשלב הראשוני בשכר המומחים…למעט מקרים חריגים".
התמרמרות עורכי הדין
כידוע, פסיקה של ביהמ"ש העליון מחייבת את הערכאות הנמוכות יותר, וכך נוצר מצב בו לאור פסיקתו של השופט ריבלין בעליון, נדרשו שופטי בימ"ש השלום להטיל על התובעים את תשלום שכר טרחת המומחים, למעט מקרים חריגים.
המצב החדש גרם להתמרמרות קשה בקרב עוה"ד שמייצגים תובעים, בקשות רבות לעיון מחדש בהחלטות לעניין תשלום שכר טרחת המומחים הוגשו לבתי-המשפט, ואף שופטי בימ"ש השלום הרימו גבה לא פעם והחליטו בניגוד לפסיקה החדשה.
מינוי מומחים – שינוי התקנות
ואכן, המחוקק התעורר לאור המצב הבעייתי שנוצר וקול "זעקתם" של עורכי הדין. התקנות שונו (סעיף 7(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים(מומחים), התשמ"ז-1986) והסמכות חזרה לשופטים שדנים בתיקים לקבוע לגופו של כל תיק מי ישלם עבור שכר טרחת המומחה. ועל כך נאמר – ובא לציון גואל.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!