תביעות רשלנות רפואית
מאמר זה מיועד לספק מושג כללי על תביעות רשלנות רפואית ועל סוגיות שכיחות המתעוררות בתחום זה.
סוגי ההליכים
אדם הרואה עצמו ניזוק עקב רשלנות רפואית יכול לנקוט באחד או יותר מההליכים הבאים נגד הרופא / המוסד הרפואי, הכל בהתאם לנסיבות:
1. הגשת תביעה אזרחית שתכליתה קבלת פיצוי כספי על הנזק שנגרם;
2. תלונה לנציב תלונות הציבור במשרד הבריאות במטרה להביא לפתיחת בהליכים משמעתיים נגד הרופא;
3. תלונה במשטרה במטרה להביא להגשת כתב אישום בפלילים נגד הרופא;
ההליך הנפוץ יותר הוא ההליך הראשון – הגשת תביעה אזרחית – שכן בדרך כלל הניזוק מעוניין בפיצוי כספי על נזקיו.
ההליך המשמעתי נפוץ פחות אך בהחלט שכיח וההליך הפלילי, מתאים כמובן לנסיבות קיצוניות יותר, בהן מעשה הרשלנות מהווה ממש עבירה על פי חוק העונשין.
רק כדי לסבר את האוזן נזכיר כי פסק הדין החמור ביותר שניתן אי פעם במדינת ישראל כנגד רופא הוא בעניינו של ד"ר ולדימיר יקירביץ, מנתח הלב שנחשב בשנות ה- 80 וה- 90 לבכיר המנתחים בתחום חזה ולב בישראל.
הוא הועמד לדין בגין 18 אישומים חמורים, ביניהם הריגה, גרם מוות ברשלנות וכן בסעיפי שוחד וקבלת דבר במרמה. ד"ר יקירביץ הורשע ברבים מן האישומים, לרבות בעבירת הריגה ונגזרו עליו 7 שנות מאסר.
ההליך האזרחי
תביעה אזרחית בגין רשלנות רפואית יש להגיש לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, בהתאם לגובה הנזק שנגרם בגינה. ככל שמדובר בתביעה שגרמה לנזק שעד 2.5 מיליון ₪ כי אז יש להגישה בבית משפט השלום, כשהנזק גבוה יותר תוגש התביעה לבית המשפט המחוזי.
הואיל ותביעת רשלנות רפואית מעלה לדיון נושאים רפואיים, דורש החוק (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984) כי לכתב התביעה תצורף חוות דעת רפואית לביסוסה או תעודת רופא.
על פי רב מורכבת תביעת רשלנות רפואית משלושה יסודות, אותן על התובע לבסס כדי שתביעתו תתקבל:
1. מעשה התרשלות של הרופא – על התובע להצביע על פעולה או מחדל (או שרשרת פעולות/מחדלים) שרופא סביר במקום הרופא הנתבע היה עושה אחרת או נמנע מלעשות (לפי ההקשר);
2. נזק;
3. קשר סיבתי בין מעשה ההתרשלות לבין הנזק שנגרם;
לפיכך, חוות הדעת הרפואית צריכה להתייחס לכל אחד מהיסודות הללו לצורך ביסוס התביעה. יש חשיבות לזהות כותב חוות הדעת לצורך קביעת המשקל שיתן בית המשפט לחוות הדעת: ככל שמדובר למשל במעשה רשלני של רופא מומחה בניתוח מוח במהלך ניתוח דרושה חוות דעת של מומחה באותו תחום, אשר יש לו הניסיון המתאים והוא יודע ומכיר את כללי הרפואה הנהוגים והמקובלים בתחום הרפואי הספציפי העומד לדיון.
ההיגיון העומד בבסיס דרישה זו, אשר עוגנה בפסיקת בית המשפט, הוא שחוות הדעת המצורפת לתביעה היא כלי בידי בית המשפט להבין את הסוגיה הרפואית עליה מבוססת התביעה.
על חוות הדעת להציג את הפרקטיקה הרפואית המקובלת ממנה חרג הרופא הנתבע וברור שמי שמוסמך לעשות כן הוא מומחה בתחום הנדון.
לא אחת, הסוגייה הרפואית העומדת על הפרק מערבת תחומים רפואיים רבים. והשאלה המרכזית הנדונה בעת הכנת התביעה או ההגנה היא זהות המומחה ותחום ההתמחות הרלוונטי המתאים. סוגייה זו איננה פשוטה כלל.
כמו כן בעת בחירת המומחה יש חשיבות רבה לניסיונו הספציפי, לכושר הביטוי שלו בעל פה ולכושר השכנוע שלו שכן לא אחת נדרש בית המשפט להחליט איזו מבין חוות הדעת שהוצגו לו על ידי הצדדים משכנעת יותר.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
