תביעה לסילוק יד ממקרקעין

בית המשפט דחה בקשה של רשות להתגונן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין

ביום 3.3.08, כבוד השופט חיים טובי, קבע כי משהוכיחה המשיבה זכויותיה במקרקעין הינה זכאית, עקרונית, לדרוש מהמחזיק בהם שלא כדין להחזיר לידיה החזקה בהם מכוח הוראת סעיף 16 לחוק המקרקעין.

בעל המקרקעין או בעל הזכויות בהם יוצא ידי חובתו בהוכחת זכויותיו במקרקעין, או אז נטל ההוכחה עובר על כתפי הנתבע, להוכיח זאת חוקית – ולו לכאורה – לחזקה בהם.

המשיבה הינה בעלת זכויות החכירה במגרש הכדורגל "המכתש" בגבעתיים (להלן: "המגרש" או "המקרקעין"). המבקשת רכשה את זכויות הניהול של קבוצת הכדורגל הפועל רמת גן מאת המפרק הזמני של חברת מועדון הכדורגל הפועל רמת גן (להלן: "חברת הניהול"), שניהלה את הקבוצה עד לפירוקה.

בחודש אפריל 98', מכרה המשיבה את זכויותיה במקרקעין (להלן: "עסקת המכר") לחברת גני דולינגר בע"מ (להלן: "הרוכשת").

עקב העסקה ובשל חילוקי דעות שנתגלעו בין המשיבה לחברת הניהול, באשר לזכויות נטענות של האחרונה במגרש, הועבר הסכסוך לבוררות. בהסכם הבוררות הוסכם, כי חברת הניהול תפנה את המגרש עד לחודש יוני 2000. בתביעה עתרה המשיבה להורות על פינוי וסילוק ידה של המבקשת ולהחזרת החזקה במגרש לידיה.

בית המשפט ציין, כי בנוגע לטענת המבקשת שהתביעה אינה ראויה להידון בהליך של סדר דין מקוצר שכן אין היא נסמכת על "ראייה בכתב", כבר נקבע בפסיקה, כי די בנסח הרישום כדי להוות "ראייה בכתב" בתביעה לסילוק יד ממקרקעין.

המשיבה סמכה תביעתה, בין היתר, על נסח הרישום ועל חוזה החכירה, מהם עולה בברור כי המשיבה הינה החוכרת של המקרקעין. משהוכיחה המשיבה זכויותיה במגרש באמצעות נסח הרישום, ברי כי זה יכול לשמש ראייה בכתב.

משהוכיחה המשיבה זכויותיה במקרקעין הינה זכאית, עקרונית, לדרוש מהמחזיק בהם שלא כדין להחזיר לידיה החזקה בהם מכוח הוראת סעיף 16 לחוק המקרקעין. בעל המקרקעין או בעל הזכויות בהם יוצא ידי חובתו בהוכחת זכויותיו במקרקעין, או אז נטל ההוכחה עובר על כתפי הנתבע, להוכיח זאת חוקית – ולו לכאורה – לחזקה בהם. בית המשפט קבע, כי לא ניתן לדעת מהו מקור זכות המבקשת להחזיק במקרקעין כנגד רצון המשיבה – בעלת זכויות החכירה בהם.

משכך, נקבע כי לחברת הניהול אין כל זכות חוקית להמשיך ולהחזיק במגרש מעבר לתקופת השכירות האמורה.

בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה הקובעת, כי כל זמן שלא בוטל ההסכם (השכירות או החכירה) והצדדים לו המשיכו לקיים בינותם יחסי "שוכר ומשכיר" בתום תקופת השכירות על פי ההסכם המקורי, הרי שבהעדר ראייה לשינוי תנאי ההסכם, הוא עומד בתוקפו חרף סיום תקופת השכירות על פיו.

העובדה שהמבקשת רכשה את זכויות הניהול בקבוצת הכדורגל מחברת הניהול (באמצעות הכונס הזמני) אין בה כדי להקנות לראשונה זכויות במגרש, העולות על אלה שהיו קיימות לחברת הניהול במועד הרכישה. בית המשפט קבע, כי משנמצא שלמבקשת אין זכויות במגרש, אף לא זכות החזקה בו, אין לה כל מעמד לטעון להעדר תוקף לעסקת המכר ולאי חוקיות פעולות המשיבה, עת מכרה זכויותיה בו לרוכשת.

בית המשפט ציין, כי המבקשת לא השכילה להצביע על הגנה אפשרית כלשהי, אשר בגינה יש ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה. המבקשת לא טענה לזכויות עצמאיות במקרקעין שמכוחן זכאית היא להמשיך ולהחזיק בהם כך שהמשך החזקה בהם, בניגוד לרצון המשיבה, מהווה הסגת גבולה של האחרונה. אף טענות המבקשת להעדר תוקפה של עסקת המכר אין להן בסיס משפטי. לאור כל האמור, נדחתה בקשת הרשות להתגונן.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!