תאונת דרכים בצומת מרומזר

בימ"ש זיכה נאשם מתשלום קנס חניה בשטח שמסומן בכחול לבן בשל פרשנות שלט שעמד במקום החנייה

ביום 26.2.06, כבוד השופטת יהודית שיצר קבעה, כי אזרח המוצא עצמו מול תמרור שהציבה העירייה, אינו אמור לעסוק בפרשנות מורכבת של דיני התעבורה וחוקי עזר.

הוא רשאי לפעול בהתאם להוראות השלט כלשונן, ובפרט כאשר הפרשנות שלו להוראות השלט והתמרורים היא סבירה. ניתן וראוי לדרוש מהמשיבה שהיא רשות ציבורית, כי תדאג לנסח שלטים והוראות באופן שלא יהיה בהם כדי להוות מכשול בפני אזרח תמים, שאינו מצויד בעורך דין או פרשן צמוד לצידו.

כנגד המערער נרשם דוח חניה, ע"ס 100 ₪, בגין החניית רכבו ברח' דרויאנוב 3, תל אביב בנימוק שלא שילם אגרת חניה. מדובר על עבירה לפי סעיף 12(א) לחוק עזר לעירית תל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר").

המערער ביקש להישפט וטען, כי הוא אכן חנה במקום ובשעה הנקובים בדוח, אך בתחילת הרחוב, אשר מסומן כחול לבן, נמצא תמרור הקובע כדלקמן: "החניה מ-17.00 – עד 09.00 ולמחרת מותרת לרכב בעל תו חניה אזורי.

בשעות היום מ-09.00 עד 17.00 חניה חופשית". המערער טען, כי הפרשנות מילולית של התמרור החניה במקום בשעות 9.00-17.00 היא חופשית והוראת תמרור זה, גוברת על הסימון כחול לבן.

מכל מקום, אם המשיבה סבורה שחלה חובת תשלום אגרת חניה, הייתה צריכה לציין זאת במפורש בתמרור עצמו ולא להטעות את האזרח. בית משפט קמא, קיבל את עמדת התביעה כי האמור בתמרור "החניה חופשית" פירושו שהיא חופשית בכפוף לתמרור כחול לבן "מי שחונה בזמן שהחניה חופשית חייב לציית לתמרור הזה ולשלם את אגרת החניה".

עוד הוסיף בית המשפט כנגד פרשנות המערער כי "אילו הייתה פרשנותו של הנאשם נכונה כי אז לא היו צריכים לצבוע בכלל את שפת המדרכה בכחול לבן והיו צריכים להשאיר את התמרור כפי שהוא וכל אחד היה מבין שיש לו תו חניה אזורי בשעות אלה ואלה ולאחרים היא אסורה, ואילו בשעות אחרות החניה חופשית לכולם.

בשביל מה בכלל צבעו את שפת המדרכה בכחול לבן". משכך קבע בימ"ש קמא, כי על המערער היה לציית להוראות תמרור כחול לבן ומשלא עשה כן, עבר את העבירה המיוחסת לו וגזר עליו קנס בסך 100 ₪. מכאן, הערעור.

תקנות התעבורה תשכ"א- 1991, הודעה בדבר קביעת סוגי תמרורים, צורתם, משמעותם, ואופן הצבתם, קובעת בסעיף ההגדרות:" 'תמרור – סימון על פני הכביש' – תמרור על פני הדרך או בתוך פני הדרך או באבני שפת הכביש, בצבע או בכל אמצעי אחר".

בית המשפט של הערעור, ציין כי אין חולק שסימון בצבע כחול לבן, הוא בגדר תמרור ד-20. לצד הקביעה של סימון כחול לבן כתמרור ד-20 מופיע הנוסח כדלקמן: "אבני שפה צבועות לסירוגין בצבע כחול – : החניה מותרת על הכביש שליד אבני השפה באמצעות כרטיסי חניה או הסדר אחר שנקבע לפי חוק עזר של רשות מקומית בדבר העמדת רכב וחנייתו". דהיינו, מדובר בהסדר של חניה באמצעות כרטיס חניה ואולם אין זה הסדר בלעדי והרשות המקומית רשאית לקבוע בנוסף, הסדר אחר.

בית המשפט ציין, כי במקרה דנן, בנוסף לסימון כחול לבן, היה במקום תמרור, שציין: "בשעות היום מ-09.00 עד 17.00 חניה חופשית". זאת ועוד, סעיף 3 לתקנות התעבורה, שכותרתו "הוראות בתמרור" קובע בסעיף קטן (א): "צוין באחד התמרורים המפורטים בתוספת או על שלט מעליו מתחתיו או לידו הוראה בענייני תעבורה אסור להתנהג בניגוד להוראה".

בית המשפט בדיון, ציין כי התקנות מדברות על מצבים בהם שלטים והוראות יהיו בנוסף להוראת התמרור וזהו גם המצב העובדתי במקרה הנדון. ככלל, פרשנות הדין הפלילי, צריכה להיות פשוטה והדין צריך להיות מובן לכל אזרח. אין לתמוהה איפה על אזרח אשר מבין הוראות תמרור, ככתבן וכלשונן. יתר מזו, על פי הוראת סעיף 34כא לחוק העונשין התשל"ז- 1977: "ניתן דין לפרושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".

בית המשפט קבע, כי אזרח המוצא עצמו מול תמרור שהוצב על ידי העירייה, אינו אמור לעסוק בפרשנות מורכבת של דיני התעבורה וחוקי עזר. האזרח רשאי לפעול בהתאם להוראות השלט כלשונן, ובפרט כשהפרשנות שלו להוראות השלט והתמרורים היא סבירה. ניתן וראוי לדרוש מהמשיבה שהיא רשות ציבורית, כי תדאג לנסח שלטים והוראות באופן שלא יהיה בהם כדי להוות מכשול בפני אזרח תמים, שאינו מצויד בעו"ד או פרשן צמוד לצידו. אשר על כן, מזכה ביהמ"ש את המערער ונקבע שהקנס במידה ושולם – יוחזר למערער.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!