שומה לפי מיטב השחיטה

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון , שקבע כי שומה ע"פ מיטב השפיטה נועדה להטיל מס אמת על הכנסת אמת, כאשר השוואה בין הצהרות הון הינה כלי עזר העומד לרשות פקיד השומה לאיתור הכנסות בלתי מדווחות.

אף שהנישום רשאי להשיג על השומה ולתקוף אותה, אין לאפשר לו התנהלות מניפולטיבית, ועליו לבחור בקו הטיעון העובדתי והמשפטי אותו הוא חפץ להציג כנגדה.

בעניינינו המדובר בנגריה של מר לוגסי1 אשר דיווחה על רווח גולמי נמוך מהמקובל בענף, עובדה אשר עוררה את תשומת ליבו של המפקח שהעמיק בבדיקותיו וביצע השוואת הון מיום 31/12/1992 ועד ל יום 31/12/2000 (8 שנים).

מהשוואת ההון עלה כי, ישנו גידול הון בלתי מוסבר של כ – 440,000 ₪ במהלך התקופה הנ"ל.

מאחר והצדדים במהלך דיוני השומה, לא הגיעו להסכם בניהם לא בשלב א', ולא בשלב ב'. הוציא המפקח בשלב ב' שומה לפי מיטב שפיטה, המהווה צו, לשנים 1998, 1999, ו- 2000 (השנים הפתוחות) ובה הוסיף כ – 146,000 ₪ כל שנה בגין הפרש ההון הבלתי מוסבר.

הנישום, הגיש על הצו שהוצא לו על ידי פקיד השומה, ערעור לבימ"ש המחוזי בו ניסה להסביר את הגידול בהון, בטענות שונות כדוגמת הלוואה מאח המתגורר בחו"ל וכיוצא בזה.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הנישום בטענה כי, הנישום לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא סיפק הסברים משכנעים לגידול בהון ולכן יש להשאיר את השומה לפי מיטב השפיטה שהוציאו רשויות המס על כנה.

הנישום אשר לא השלים עם פסיקתו של בימ"ש המחוזי, ערער לבית המשפט העליון.

בערעורו שב הנישום על טענותיו אשר טען בפני בית המשפט המחוזי, ואף הוסיף טענה חלופית נוספת לפיה, על המפקח ברשויות המס, היה ליחס את הגידול בהון בהתאמה לכל אחת מהשנים שבין שתי ההצהרות, (כלומר לכל השמונה שנים בין שתי הצהרות ההון) ולא כפי שיחס בפועל פקיד השומה רק לשלוש השנים הפתוחות.

לחיזוק טענותיו, מפנה הנישום אל פס"ד חנני (ע"א 552/02) אשר שם קבע ביהמ"ש, כי נתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות יחוס של חלק מההכנסה בלבד.

כמו כן טען הנישום, שחלק מהגידול בהון נובע מרכישות שביצע (משאית מכונות וכדו') אשר בוצעו בשנים 1996 ו – 1997 (שנים סגורות). עובדה המעידה באופן ספציפי שחלק מהגידול בהון צמח בשנים הסגורות.

ביהמ"ש פיצל את הערעור לשני נושאים:

המהות וההיקף של ההפרש בין שתי ההצהרות – טוען ביהמ"ש כי לא מדובר כאן במקרה יוצא דופן אשר מצדיק דיון בערכאה עליונה, ולכן דחה את טענותיו של הנישום בקשר לגידול הבלתי מוסבר.

יחוס ההפרש הבלתי מוסבר – אף כאן דחה ביהמ"ש את טענת הנישום, מהסיבה שבהעדר תשתית ראייתית מוכחת, אין לאפשר העלאת טענות חדשות בשלב הערעור, מכיוון שיש בכך הרחבת חזית פסולה.

בהתייחסו לפס"ד חנני טוען ביהמ"ש. כי אכן הגישה המשפטית הרווחת לגבי יחוס ההפרש הבלתי מוסבר היא יחוס לשנים הפתוחות בלבד.וכי נטל הבאת הראיות מוטלת על הנישום.

אולם לענייננו, לא יעלה על הדעת שבערכאה הראשונה יטען הנישום שההפרש נובע ממקורות לא חייבים (הלוואה מאח וכדו'). ובערכאה העליונה יטען הנישום שההפרש נובע מהכנסות לא מדווחת, שנצמחו בשנים סגורות (רכישת משאית מכונות וכדו').

סתירה בעובדות אצל אותו בעל דין אינה אפשרית בערכאה דיונית, ולכן יש להקפיד עם הנישום כמי שהעובדות הרלוונטיות מצויות בידו.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!