רשלנות רפואית כמקימה אחריות פלילית

עוולת רשלנות רפואית שייכת במהותה לדיני הנזיקין אשר במשפט האזרחי, ובמסגרת זו, ברוב המקרים, תתברר התביעה.
עם זאת ייתכנו מקרים, בהם יהיה מקום להשית על הגורם הרשלן אחריות פלילית, על פי סעיפים בחוק העונשין: גרימת מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין) ובמקרים חמורים אף יותר על-פי עבירת ההריגה (סעיף 289 לחוק העונשין).
יש להדגיש בעניין זה, כי המקרים בהם תקים רשלנות רפואית אחריות פלילית, אינם שכיחים, ולרוב שאלה זו תוכרע על-פי תוצאת האירוע.
רשלנות רפואית
רשלנות רפואית מתייחסת למעשה או מחדל חריג ולא נורמטיבי. כך, רופא ייחשב כרשלן אם חרג מאמת המידה המצופה ממנו כ"רופא הסביר".
יש לציין בעניין זה, כי התנהגותו של הגורם המטפל תיבחן על פי הנורמות שהיו נהוגות בעולם הרפואה בעת האירוע המזיק.
רשלנות רפואית יכולה לגרום לנזקי גוף שונים ואף להגיע, במקרים החמורים, לכדי מוות.
עם זאת, לא בכל מקום בו בשל רשלנות רפואית נגרם מותו של מטופל, יימצא הגורם המטפל אשם בפלילים, על פי עבירת גרם מוות ברשלנות או עבירת ההריגה. כל מקרה ייבחן לגופו, על פי נסיבותיו וסבירותו בעת האירוע.
רשלנות רפואית ועבירת גרם מוות ברשלנות
עבירת גרם מוות ברשלנות, הקבועה בסעיף 304 לחוק העונשין, הינה מעין עבירה אזרחית שהושתלה במשפט הפלילי, זאת בשל התוצאה החמורה שנגרמה, כתוצאה ממעשה הרשלנות. לכן, המדובר בעבירה תוצאתית.
מידת הרשלנות אשר יש להוכיח בעבירת גרם מוות ברשלנות זהה לתאומתה במשפט האזרחי.
כך, בכדי להרשיע אדם בעבירת רשלנות יש להוכיח את הפרתן של חובת הזהירות המושגית והקונקרטית וכן את קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין המעשה או המחדל הרשלני לבין מות החולה.
באשר לחובת זהירות מושגית, אין חולק כי מוטלת חובת זהירות במערכת היחסים בין מטפל לבין מטופל. מכאן, שחובת זהירות מושגית לעולם מתקיימת ביחסים בין רופא לחולהו, ושומה על הראשון לנהוג במיומנות ובמקצועיות כרופא סביר, שאילולא כן, יימצא מפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.
באשר לחובת זהירות קונקרטית, תיבחן זו החובה בהשוואה להתנהלותו של "הרופא הסביר", באותו הזמן ובאותן הנסיבות, כבעל מקצוע מיומן במלאכתו.
"חוק הוא בישראל שחובת הזהירות אשר חייב אדם למלא בטרם יוכל להשתחרר מאחריות פלילית למות אדם אחר כתוצאה ממעשהו או ממחדלו, נמדדת לא לפי מידותיו של הנאשם העומד לפני בית המשפט כי אם לפי מידותיו של "האדם הסביר" כלומר לפי קנה מידה אובייקטיבי ובבוא בית המשפט לקבוע קנה מידה זה, עשוי הוא להקפיד ולהתמיד כדי שלא יקופחו חיי אדם" (ע"פ 196/64 היועמ"ש נ' בש, פ"ד יח(4), 568).
לעניין הקשר הסיבתי. יש לבחון, האם קיים קשר סיבתי בין מעשהו או מחדלו של הגורם המטפל לבין מות המטופל? בשאלת הקשר הסיבתי ייבחן בית המשפט את נסיבות המקרה והגורמים לו, ואת השפעת מעשה הרשלנות על התוצאה הקטלנית.
בשים לב לפסיקת בתי המשפט, כי "אין בקיומה של רשלנות האחר כדי "להוציא" את התנהגותו של הנאשם מהשרשרת הסיבתית הפיסית" (ע"פ 100/75 מד"י נ' בראונשטיין, פ"ד כט(2) 464).
רשלנות רפואית ואחריות פלילית – סיכומו של עניין
הרשלנות הפלילית, הקבועה בסעיף 304 לחוק העונשין, אינה נבדלת מתאומתה הרשלנות הנזיקית האזרחית, ודרכי ההוכחה שלהן זהות. במקרים בהם נגרם מותו של חולה, בשל רשלנות רפואית של מי מהצוות הרפואי, וניתן להוכיח כי אלמלא המעשה או המחדל הרשלני, היתה נמנעת התוצאה הקטלנית, ניתן אף ניתן להרשיע את הגורם הרפואי בפלילים מכוח סעיף 304 לחוק העונשין, הקובע את עבירת גרם מוות ברשלנות.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!