קבלת דבר במרמה?

באחד הימים הלכה ע' לקניות עם בתה. הן הסתובבו בין החנויות השונות, עד שבאחת מהן החליטה הבת לקנות מעיל.

ע' ובתה עמדו בתור ותוך כדי המתנה, חיפשה ע' את ארנקה ואת כרטיס האשראי שלה. לדאבון לבה, כרטיס האשראי לא נמצא.

ע' החלה חושבת איפה הייתה הפעם האחרונה בה הייתה בבנק או השתמשה בכרטיס האשראי. היא נזכרה שכמה ימים לפני כן היא הוציאה 100 ₪ במכשיר כספומט כאשר במקביל הפקידה צ'ק לחשבונה. כדי לוודא שלא איבדה כסף, ביטלה את כרטיס האשראי – והלכה לבנק כדי לבדוק זאת הלכה למעשה.

בבנק נאמר לה שאכן הוצא סכום נוסף, של 900 ₪, באותו יום בו היא הפקידה את הצ'ק במכשיר הכספומט.

ע' זכרה בוודאות שהוציאה רק 100 ₪ ואמרה לבנק שודאי מדובר כאן בטעות. נציג הבנק אמר לה שכדי שהבנק יחזיר לה את כספה, עליה להגיש תלונה במשטרה.

כאשר הגיעה למשטרה וסיפרה את הסיפור – נאמר לה שהיא נחקרת באזהרה.

במלים אחרות, במשטרת ישראל ע' הפכה חשודה בגניבה ובקבלת דבר במרמה! זאת למרות העדר עבר פלילי, ועל אף העובדה שזו הייתה לע' הפעם הראשונה בחקירת משטרה. לא זאת אף זאת, בהמשך – הוגש נגדה כתב אישום בגין העבירות המוזכרות לעיל.

משטרת ישראל נסמכה על העובדה, שע' צולמה פעמיים באותו יום – לא ברור באילו שעות, אך ככל הנראה היה מדובר בשני זמנים סמוכים ביותר – כאשר טענתה כי זה רק מוכיח את מה שאמרה במשטרה ולאורך כל הדרך (או לכל הפחות לא מפריך זאת), קרי, שהפקידה צ'ק וכן משכה כסף מן הכספומט.

יצוין, כי בצילומים לא נראתה ע' עם ערימת שטרות כפי ש-900 ₪ יכולים להיות מסודרים.

רשויות התביעה התעקשו לאורך כל ההליך הפלילי, מתחילתו ועד סופו, וטענו כי ע' אשמה בכך שהונתה את הבנק, ורצתה להרוויח את אותם תשע מאות שקלים.

יצוין, כי באותם צילומים היו פערים של שניות ואף דקות, בהן יכול היה אדם אחר למשוך כסף מכרטיס האשראי של ע' שנשכח במכשיר הכספומט, ככל הנראה.

זאת ועוד, המשטרה לא ניסתה לאתר את כל האנשים האחרים שהיו באותו מכשיר כספומט, ובמכשיר כספומט סמוך, כדי לחקור אותם ולראות אם הם קשורים לאותו מקרה.

באופן עקרוני הוסכם על הגשת כלל הראיות – למעט מסמך של עדות מפי השמועה, בה חוקר התעצל לזמן גורם בבנק והעדיף רק לתעד את השיחה במסמך.

זאת בניגוד לכללי הראיות המאפשרים לאדם להעיד אך ורק לגבי מעשה שעשה בעצמו, או שהיה עד לו בעצמו.

במקרה זה, אותו חוקר לא יכול היה להעיד על נכונות הדברים שאמר לו אותו נציג בבנק, אלא רק לומר לבית המשפט מה אותו נציג (שלא נחקר כלל במשטרה, כאמור) אמר לו טלפונית.

במשפט העידה גם ע' כמובן, שכן בית המשפט רצה להתרשם ממנה. ע' סיפרה על המקרה, ועל כך שגילתה שאין לה כרטיס אשראי בהמתנה בקופה לקניית המעיל לבתה. עוד סיפרה ע' כי היא הופתעה לגלות כי נמשך סכום נוסף על מאה השקלים אותם היא משכה, וכי לא הבינה כלל מדוע הוגש נגדה כתב אישום.

בית המשפט זיכה את הנאשמת, תוך שהוא מבקר את התנהלות המשטרה ואת חקירת המקרה (ת"פ (אשקלון) 862-08 מדינת ישראל נ' אוחיון, הכרעת דין מיום 3.2.10).

לצערנו, פעמים רבות מהדרוש ידה של רשות התביעה קלה על הדק הגשת כתב האישום – ובית המשפט העמוס ממילא בתיקים רבים מנשוא נאלץ להתמודד עם תיקים זניחים בהם לפי הגישה המחמירה כלפי ההגנה ישנן ראיות גבוליות, ולפי הגישה המקלה – אין ראיות המצדיקות העמדה לדין כלל וכלל.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!