פגיעה בפרטיות לא תמיד קשורה ללשון הרע

לעיתים פגיעה בפרטיות וחשיפת פרטים אינטימיים, מתקשרת באופן מובן עם הוצאת דיבה. אך האמצעים הטכנולוגים בעת המודרנית, מצריכים הגנה איתנה ועצמאית על הזכות לפרטיות, גם אם אינה כרוכה בפרסום לשון הרע.

המשותף לפגיעה בפרטיות ולהוצאת דיבה

שמו הטוב של אדם מחד גיסא, ופרטיותו מאידך גיסא, הם שני הצדדים של אותו המטבע. שניהם נגזרים מכבודו, מאישיותו ומן האוטונומיה הפרטית שיש לכל אדם. מזכותו לעצב את דמותו עבור עצמו וכפי שתשתקף אצל זולתו.

יש שיאמרו כי שם טוב ופרטיות הן זכויות יסוד, ולא בכדי ניתן למצוא ביטוי לשתיהן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הזכות לפרטיות מעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". כמו כן, סעיף 2 לחוק מצהיר כי "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם".

אך ברמת ההפשטה הנמוכה יותר, ההגנה מפני הוצאת דיבה וההגנה מפני פגיעה בפרטיות, לא יעשו בהכרח באותה הזירה, ולא יגנו תמיד על אותם האינטרסים.

השוני בין פגיעה בפרטיות לבין לשון הרע

ניתן לעמוד על מספר הבדלים מהותיים בהגנה שהעניק המחוקק מפני הוצאת דיבה ומפני פגיעה בפרטיות. נעשה כן באמצעות מספר דוגמאות.

היקף ההגנה על הפרטיות – פרטים רבים ואישיים שלנו מפליגים באוטוסטרדת המידע. ההתקדמות הטכנולוגית הביאה לכך שמידע ופרטים אישיים שלנו מחליפים ידיים, גם באמצעותנו, ומשוגרים באופן הניתן ליירוט, לגניבה ולהפצה, או פשוט גלויים לעין כל.

דוגמא אקטואלית תהא שירות גוגל "Street View". בחודש אוגוסט 2011 נתן משרד המשפטים אישור לחברת גוגל להפעיל את השירות בישראל ולצלם את רחובותיה – תוך פגיעה אפשרית בזכות לפרטיות של אזרחיה, והדבר דורש נקיטת אמצעים מערכתיים להגנה על פרטיות האזרחים. צילום של אדם באמצעות שירות זה, החושף את דמותו למעשה לכל העולם בלחיצת כפתור, מהווה לכאורה פגיעה בפרטיות, אף שאינו מהווה לשון הרע.

שימוש במאגרי מידע – מאגר מידע ביומטרי היא דוגמא אחת מיני רבות לשימוש הנרחב במאגרי מידע בעידן הדיגיטלי. יותר ויותר פריטי מידע אישי מצויים במאגרים הדורשים אמצעי הגנה הקבועים בחוק, שנועדו למנוע שימוש לרעה במידע זה וחשיפתו לציבור, אף אם השימוש והחשיפה לא יגיעו כדי לשון הרע.

צילום אדם ברשות היחיד מהווה פגיעה בזכות לפרטיות – גם אם אין בצילום משום ביזוי או השפלה בעיני הבריות. עצם הצילום הוא עוולה, גם אם לא פורסם ואינו מהוה לשון הרע.

שימוש בשמו, כינויו, דמותו או קולו של אדם לשם רווח – מהווה פגיעה בפרטיות גם אם אינו מהווה לשון הרע או ביזוי של הנפגע.

המעביד רשאי לחדור לתיבת דואר אלקטרוני שניתנה לעובד – כל עוד התיבה משמשת לעבודתו המקצועית, גם אם יהיה בכך משום פגיעה בפרטיות. כך נפסק בפברואר 2011 על ידי בית הדין הארצי לעבודה (עע 90/08 טלי איסקוב ענבר נ’ מדינת ישראל).

המעביד אינו רשאי לעשות כן בתיבת דואר אישית של העובד, אף אם ניתנה לו על ידי מקום העבודה. המדובר בסוגיה מובהקת הנוגעת בכרסום הזכות לפרטיות בהתעלם מעיסוק בתוכן שיש בו משום הוצאת דיבה.

פגיעה בפרטיות ולשון הרע – עוולות עצמאית המזכות בפיצוי

עיננו הרואות כי למרות הדמיון בין פגיעה בפרטיות לבין לשון הרע, עדיין קיים שוני מהותי באופי ההגנה על השניים.

שני החוקים גם יחד, חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, מסמיכים את בית המשפט לפסוק פיצויים, ולהעניק סעדים אחרים לנפגע, גם ללא הוכחת נזק. אך חשוב לזכור כי הסעדים אינם תלויים האחד בשני והוצאת דיבה, כמו גם פגיעה בפרטיות מהוות עוולה עצמאית.

ניתן לסכם ולומר, כי למרות הדומה, שתי זכויות אלו, הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב, לא תמיד עוסקות באותה המאטריה, והסעדים הניתנים בעקבות פגיעה בהן הם דומים ולעיתים זהים, אך לא מותנים האחד בקיומו של השני.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!