פס"ד (בו"ע 16-10-13766) – עסקה מלאכותית או עסקה לגיטימית?

בתחום המיסים אין רגע דל, תפקידם של מומחי המס לתכנן עבור לקוחותיהם מתווה מיסים יצירתי, דל במיסים אך עם טעם מסחרי ממשי, וזאת כדי שהמתווה יתקבל על ידי רשויות המס ולא תעלה טענה כי המדובר בעסקה מלאכותית שכל תכליתה הימנעות מתשלום מיסים.

לאחרונה ניתן פס"ד (בו"ע 16-10-13766) שדן בסוגיה האם קביעת תקופת חכירה ל-24 שנים ו-11 חודשים מייצגת עסקה בעלת טעם מסחרי ממשי או האם מדובר בעסקה מלאכותית שכל תכליתה להתחמק מתשלום מס ולכן רשאי מנהל מיסוי מקרקעין "להתעלם" מדרך הצגתה ולהציגה בדרך שונה?

בית המשפט במקרה זה, ציין כי המחוקק קבע מפורשות מהו משך תקופת החכירה אשר תיחשב זכות במקרקעין עליה יוטל מס והתנהלות הנישומים עולה בקנה אחד עם מדיניותו של המחוקק ומדובר בניצול מס לגיטימי.

בית המשפט אף ציטט את קביעת בית המשפט העליון בפס"ד חזון, לפיה העובדה שצדדים בחרו במבנה משפטי דל מסים, איננה מצביעה על כך שהמבנה מלאכותי או בדוי וקבע כי תכנון המס שבחרו הנישומים אינו מנוגד לתכלית החקיקה ואינו מנצל פרצה שהתגלתה בה ומשכך נקבע כי בבסיס העסקה עמד טעם מסחרי יסודי והעסקה נכרתה בשל הטעם המסחרי ולא לצורך התחמקות ממס.

סיכום ומסקנות

כעורכת דין העוסקת בדיני מיסים אני סבורה כי תכנון מס הוא אחת מזכויותיו הבסיסיות של הנישום והיא נובעת מזכות הקניין שלו.

לפיכך, בידי הנישום לעשות שימוש בהוראות הדין לשם קבלת פטור או הקלה בחבות המס המוטלת עליו.

לא די בעובדה שנעשה תכנון מס בכדי ללמד, כי מדובר בעסקה מלאכותית. לנישום מוקנית זכות חוקתית לתכנן את פעולותיו, באופן לגיטימי, לשם הקטנת גובה המס המוטל עליו.

עם זאת, אני דוגלת ומקפידה שבכל עסקה שיוצאת תחת ידיי, יש לבחון האם מדובר בתכנון מס לגיטימי או שמא העסקה היא עסקה מלאכותית ואז כמובן שרשויות המס רשאיות להתעלם ממנה.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!