עובד לא חויב בתשלום עלות קורס הכשרה למרות התחיבותו, לאחר שהתפטר בשל הרעת תנאים

סע"ש 13210-02-10 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' יניב שמעון ברכה, ניתן ביום 2.7.2014 בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו

לפני בית הדין הגיעה תביעתה של חברת דן שהיתה מעסיקה של עובד נהג אוטובוס, לתשלום החזר עלות קורס ההכשרה ע"י העובד, שהתפטר לאחר כחודשיים מסיום הקורס ותחילת עבודתו אצלה.

מדובר בעובד שהועסק כנהג אוטובוס, לאחר שהמעסיקה נשאה בעלות קורס הנהיגה והוצאת הרשיון לנהיגה על אוטובוס.

לפני תחילת הקורס, חתם העובד על התחייבות עם המעסיקה, לפיה במידה ויעבוד פחות מ-24 חודשים מיום קבלת רשיון הנהיגה, יהיה עליו לשלם למעסיקה את העלות היחסית של קורס ההכשרה. העובד התפטר לאחר כחודשיים, והמעסיקה תובעת מהעובד את תשלום עלות הקורס היחסית.

לטענת העובד הוא לא התפטר אלא פוטר.

בתביעת הנגד שהגיש, תבע העובד מהמעסיקה, בין היתר, תשלום פיצויים עבור פיטורים שלא כדין בשל העדר שימוע. כמו כן תבע העובד תשלום שכר עבודה בגין תקופת ההכשרה (קורס נהיגה באוטובוס) שארכה חודש וחצי.

כמו כן, לטענת העובד, תנאי עבודתו היו בלתי סבירים ונוגדים את חוק שעות עבודה ומנוחה.

לטענתו, עם תחילת עבודתו הוא שובץ למשמרות של 8-9 שעות כל אחת וכמעט שלא היו הפסקות בין נסיעה לנסיעה. לאחר מספר שבועות שונו תנאי עבודתו והוא שובץ ל"משמרות מפוצלות" בנות 4 שעות, וביניהן מנוחה של 4 שעות (הפסקה שבגינה העובד לא היה זכאי לשכר).

הכרעת בית הדין:

בית הדין קבע שמן הראיות עולה כי העובד התפטר ולא פוטר, שכן העובד לא הצליח להוכיח מעשה פיטורים מצד המעסיק.

כמו כן עולה, כי במהלך החודש האחרון לעבודתו, שובץ העובד למספר ימים במשמרות מפוצלות של 4 שעות עם הפסקה של 4 שעות ביניהן, למרות תלונותיו על סידור זה. מסיבה זו התפטר העובד שראה באותו שיבוץ (ובהעדר הפסקות סדירות לפני כן) נסיבה שבגינה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

לגבי התחייבותו של העובד להחזרת עלות הקורס היחסית במידה ולא ישלים 24 חודשי עבודה, קבע בית הדין כי אכן העובד התחייב לכך, וכי עלות הקורס שנקובה בכתב ההתחייבות היא סבירה.

בית הדין מציין כי כבר נקבע בפסיקה כי למעסיק ישנה אפשרות מלכתחילה להתנות את השתתפות העובד בקורס הכשרה בהחזר תשלום בגין הקורס אם העובד לא מקיים התחייבות כלפי המעסיק, כגון תקופת עבודה מסויימת.

עם זאת, הדבר כפוף למבחן הסבירות.

נקבע, כי לצורך מיצובה של נקודת המידתיות בכל מקרה ומקרה יש להביא בחשבון, בין היתר – את עלות ההכשרה, את התועלת הכלכלית שעשויה לצמוח ממנה (הן למעביד והן לעובד) בהתאם לטיב ההכשרה (כללית או ספציפית), את טווח הזמן בו עשויה תועלת זו לצמוח, וכן את היקף הגבלת העיסוק המוטל על העובד בתמורה לעלות ההכשרה או את העלות הכספית היחסית בה ידרש לשאת אם יעזוב את מקום עבודתו טרם לתקופת ההעסקה לה התחייב עובר ליציאה להכשרה.

בין היתר, הודגש בפסיקה כי יש להבחין בין קורס שמשמש את העובד גם לאחר סיום עבודה אצל אותו מעסיק לבין הכשרה ששמישה רק באותו מקום עבודה.

בית הדין פסק, כי במקרה שלפנינו מדובר בהכשרה כללית – רשיון לנהיגה באוטובוס שעשויה לשמש את העובד בחיי העבודה, לאו דווקא אצל המעסיקה הספציפית. בהתאם לכך, ולאור העובדה שההתחייבות להחזר העלות היא סבירה מבחינת העלות הנקובה של הקורס, קבע בית הדין כי ההתחייבות להחזרת עלות הקורס ע"י העובד היא כדין.

ואולם, בית הדין קבע כי על אף שהעובד אכן הפסיק את העבודה הרבה לפני סיום תקופת ההתחייבות – התפטרותו נבעה מנסיבות העולות כדי הרעה בתנאי העבודה כאשר שובץ במשמרות בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

נסיבות אלה היו מצדיקות תשלום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963, אילו היה העובד משלים את התקופה המזכה בתשלום.

בית הדין קבע כי בנסיבות אלה, שבהם התפטרות העובד נובעת מהרעת תנאים מוחשית, אין זה מוצדק לחייב אותו בתשלום עבור הקורס, על אף שלא השלים את התחייבותו.

לפיכך, נדחתה תביעת המעסיקה לתשלום החזר עלות הקורס ע"י העובד.

לגבי התביעה שכנגד שהגיש העובד נגד המעסיקה, בית הדין קבע כי מאחר והעובד התפטר ולא פוטר, יש לדחות את רכיבי תביעתו המתבססות על הטענה לפיה הוא פוטר, כגון שימוע.

לגבי תביעת העובד לתשלום שכר עבודה בגין התקופה של כחודש וחצי שבה נמשך הקורס, בית הדין קבע שיש לדחות אף את תביעה זו.

בית הדין מציין כי לא הובהרו באופן מלא היקף ושעות הקורס, אך העובד עצמו אמר כי מדובר במספר שעות ביום, כשלוש – ארבע פעמים בשבוע.

לא נטען ובוודאי לא הוכח כי נמנע מן המועמד לעבוד בעבודה אחרת במהלך תקופת הקורס. כמו כן, לא הוכח כי הייתה דרישה שבתקופת הקורס המשתתף "יעמוד לרשות העבודה", כאשר הקורס עצמו שימש הכשרה כללית – לנהיגה על אוטובוס, ולא רק למקום העבודה המיועד – בחברת דן. בשל כל אלה, קבע בית הדין כי אין לראות בתקופת הקורס "תקופת העבודה" של העובד המזכה בשכר עבודה.

יצויין כי מדובר בפסיקה אזורית שהיא מנחה אך אינה מחייבת.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!