עדות מפי השמועה, האיסור והחריגים- חלק ב'
כזכור, עדות מפי השמועה הינה עדות על דברים שנקלטו בחושיו של עד אחד.
עדות כזו אינה קבילה לאמיתות תכנה ורק לעצם מסירת הדברים. לכלל האוסר עדות מפי השמועה ישנם מספר חריגים- חלקם בפקודת הראיות וחלקם נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון. המכנה המשותף לחריגים נעוץ בנסיבות אמירת הדברים ובאינטרס הציבורי בהבאתם בפני בית המשפט. להלן העיקריים שבהם:
אמירת נפטר – זוהי קבוצה גדולה של תתי חריגים שהמשותף להם הוא כי האמור נפטר ולא יכול להעיד בבית המשפט לאמיתות דבריו. בית המשפט העליון קבע מספר קריטריונים שרק בהתקיימם ניתן יהיה לקבל אמרת נפטר כראיה. לדוג'- כאשר הנפטר אומר דבר בניגוד לאינטרס מובהק שלו, אין סיבה שישקר.
רס גסטה – דברים שנאמרו על ידי עד כתוצאה מאירוע מרגש כגון- רצח,שוד וכיו"ב. או דברים שנאמרו בלהט של התרחשות על ידי מי שמעורב בה, כגון- אמירת קורבן תקיפה אגב תקיפתו. במקרה של קבלת עדות רס גסטה- אין צורך בהעדת האומר עצמו (למרות שרצוי כמובן) וביהמ"ש יכול להסתפק במי ששמע את הדברים.
עם השנים החריג רס גסטה נהפך לחריג סל כאשר כל אמרת חוץ שהתביעה מעוניינת להשחיל לתוך המשפט, נעשה בו שימוש, אבל ככלל, מדובר באמרה שבנסיבות בה נאמרה, ניתן ליתן בתכנה אמון כאשר את מרכז הכובד מקבלת שאלת משקל הראיה להבדיל משאלת קבילותה.
סעיף 9 לפקודת הראיות – אמרת עד בעת ביצוע עבירה:
כלל זה מכשיר כראיה אמרה שנאמרה על ידי אדם כלשהו מחוץ לכתלי בית המשפט, סמוך לפני התרחשותו של מעשה עבירה, או בעת ההתרחשות או בסמוך לאחר מכן ובלבד שהאמרה קשורה בהתרחשות של מעשה העבירה עצמה ונוגעת אליו במישרין ושהאומר הינו עד במשפט.
האמרה יכולה להיות אמרת מתלונן, קרבן עבירה, עד לאירוע כאשר נאמרת בנסיבות ספונטניות מפיו של אותו עד נוכח האירוע. לדוג': קבלת אמרה של קרבן עבירת אלימות חמורה שסירב בחקירתו לחשוף את התוקף ואילו אחד העדים טוען שהקרבן מסר לו את שם התוקף יום לאחר המקרה. ביהמ"ש יכול לקבל אמרה שכזו ולקבוע כי אף יום לאחר המקרה יכול לענות על דרישת הסמיכות.
סעיף 10 לפקודת הראיות – אמרת קורבן אלימות:
סעיף זה מכשיר כראיה אמרת חוץ של עד העומדת בשני תנאים:
האחד – מדובר באמרה של קרבן מעשה אלימות המתייחסת במישרין למעשה האלימות או לנסיבות הלוואי שלו אף אם נבצר מאמרה להעיד בבית המשפט.
השני – על האמרה לעמוד באחד משלושת התנאים שנקבעו בסעיף הפקודה:
o א': האמרה נאמרה בעת התרחשות מעשה האלימות או סמוך לאחריו, או בהזדמנות הראשונה שהייתה לקרבן המעשה.
ס ב': האמרה נאמרה סמוך לפני מעשה האלימות או תוך כדי התרחשותו ונוגעת במישרים למעשה או לנסיבותיו ומהווה חלק בלתי נפרד מהם.
o ג': אמרת שכיב מרע- נאמרה על ידי אדם גוסס לאחר שנפל קורבן למעשה אלימות, או אדם שמאמין שהוא גוסס (ולא מת בסוף).
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
