סנגור כחוקר

כיודע, בתהליך המשפטי יש שני צדדים, ומטרתו של כל אחד מהם להביא את ראיותיו בפני בית המשפט על מנת שהאחרון יקבע את הממצאים – מסמרות המעוגנים במציאות, או במלים אחרות – יקבע מהי המציאות – אותה אמת שלא ניתנת לפרשנות, עיוות או סילוף.

המשפט הפלילי איננו יוצא דופן בעניין הזה. מטרתו של המשפט הפלילי – לחשוף את האמת, לקבוע האם בוצעה העבירה, כפי שטוענת המדינה, שמאשימה במשפט הפלילי והאם הנאשם הוא זה שביצע את העבירה.

אם נתמקד בראשון – לקבוע האם בוצעה עבירה פלילית, הרי שקביעת הממצאים – הקביעה האם באמת נגנבו התכשיטים, למשל, היא משימה כמעט בלעדית של התביעה. ישנה תלונה שהוגשה למשטרה, וישנו המתלונן, שמוסר עדות שעוללו לו דבר מה. ואם דבריו מתיישבים עם החוק – הרי שמלאכת הוכחת ביצוע העבירה היא פשוטה יחסית.

לעומת זאת, הוכחת השני – העובדה, כי העבירה בוצעה על ידי הנאשם היא משימה קשה בהרבה. וכאן מלאכת התביעה כמלאכת ההגנה אינה פשוטה כלל. אבל בעוד שהתביעה מסתמכת על הראיות שמסבכות את הנאשם בביצוע העבירה, מלאכת ההגנה היא להטיל ספק במסכת הראיות הזו.

הראיות המסבכות הנן פרי עמל של רשויות החקירה – משטרת ישראל ואחרות. מטבע הדברים, או שיש כאלה שיגידו, שלא מן הטבע הדבר, רשויות החקירה שואפות לאסוף רק את הראיות אשר מסבכות את הנאשם בפלילים. אול המציאות תמיד מורכבת יותר. ותמיד יש בה יותר משני הצבעים הדיכוטומיים – שחור ולבן. וכאן תפקידו של סנגור כחוקר בא לידי ביטוי.

סבוכה היא דרכו של הסנגור המבקש לאסוף ראיות לטובתו של הלקוח.

ראשית, ישנן מגבלות חוקיות: לסנגור אין רישיון חוקר פרטי, ואף לא יכול להיות לו, מאחר ואיננו יכול להעיד במשפט של לקוחו, אלא אם כן מדובר בפרט טכני, בנוסף, אין לו לסנגור מערכת משומנת היטב של איסוף ראיות, שיש לרשויות החקירה. בנוסף אסור לסנגור לפנות לעדי התביעה, ולשוחח עמם אודות חומר החקירה, שכן הדבר יכול להביא לשיבוש הליכי משפט.

כן הדרך כמעט בלעדית הפתוחה בפניו היא דרך פניה לבית המשפט, לצורך המצאה של חומר החקירה, גם אם הוא מצוי בידי צד שלישי.

כאן יש לעבור משוכה נוספת והיא לשכנע את בית המשפט כי החומר הוא רלוונטי להגנת הנאשם. במלים אחרות, מבקש הסנגור מבית המשפט להיכנס לנעליו של הסנגור ולהכריע האם מדובר בחומר שיכול לסייע להגנת הנאשם, מלאכה, שלעתים מתקשה בה השופט, שכן שיטת המשפט הישראלית שומרת על "ניטרליות" של בית המשפט בכל מה שקשור לטיעוני הצדדים.

יחד עם זאת, ההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות, בנוסף לחוק חופש המידע, מחשוב המערכות במדינה מאפשר לסנגור לבצע במקצת "מעבודת הבילוש" בלי להיזקק להחלטת בית המשפט. ריבוי מערכות הפתוחות לעיני כל, והחשיפה של האנשים במדיה חברתית, אשר נעשית מרצונם הטוב והחופשי מאפשרת לסנגור לאסוף את החומר אשר יכול לשמש את לקוחו. אבל האם זו באמת עבודתו?

לאחרונה, מרבים חבריי הסנגורים לטעון טענות מקדמיות בבית המשפט, בבקשה לבטל את כתב האישום נגד לקוחותיהם. בדך כלל מדובר בטענת הגנה מן הצדק, אשר מעוגנת היום בחוק. אחת הטענות הנפוצות היום היא הבקשה לבטל את כתב האישום בשל מחדלי חקירה.

ולעתים הטענה מתקבלת. אחת הסיבות לכך היא העברת המסר לרשויות החוקרות, והכוונה לכך שתפקידן איננו איסוף ראיות מרשיעות, אלא חשיפת האמת, והבאת כלל הראיות לבית המשפט. כך לפני מספר ימים חזר כב' השופט זאיד פלאח על דברים שנאמרו במאות פסקי דין, בעודו מזכה את הנאשם:

"היה על החוקרת לאפשר לנאשם, שהיה חשוד אז, להשמיע את כל גרסתו, ולא לבקש ממנו לקצר בדבריו או לתמצת את עמדתו, שעה שבקשתה זו עלולה לפגוע בהגנתו. בנוסף, היה על החוקרת לאסוף את כל חומר הראיות אליו הפנה הנאשם, כשם שהמשטרה מחייבת לברר אליבי כאשר חשוד טוען לו, גם כאשר המשטרה בטוחה שהאליבי יופרך.

תפקיד המשטרה הוא לא לאסוף ראיות מרשיעות, אלא להגיע לחקר האמת, בין היתר, באמצעות איסוף כל הראיות שאפשר לאסוף אותן, בין אם מדובר בראיות מרשיעות ובין אם מדובר בראיות מזכות.

הימנעות הרשות החוקרת, במקרהו של הנאשם שבפניי, מלאסוף את כל חומר הראיות, פגעה באפשרות הנאשם לנהל את משפטו בהליך הוגן, ופגעה אגב כך בהגנתו".

תיק פלילי 39669-03-10 משטרת ישראל- תביעות חיפה נ' אייל מנחם.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!