סכום של יותר מ- 12 מיליון ₪ פיצויים נפסקו בגין רשלנות רפואית בבדיקות גנטיות בהריון

השופטת ורדה מרוז קבעה, כי רופא לא יוצא ידי חובתו, אם החלטתו נסמכת אך ורק על פי הממצאים הגלויים בפניו, מבלי שחקר ובירר אחר ממצאים נוספים, הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה.
מקרה נדיר אינו בהכרח מקרה שלא ניתן לצפותו. ברי, כי התמודדות רופא עם מקרים שגרתיים וקונקרטיים – קלה ונוחה יותר.
יחד עם זאת, אמצעי הזהירות, ששומה על הרופא לנקוט בהם, אינם מתמצים בגבולות הצרים של הטיפול הקונקרטי.
התובעת 1, נושאת במאגר הגנטי שבגופה מחלה תורשתית קשה המכונה ALD, הגם שהיא עצמה אינה לוקה במחלה. התובעים 2,3 הינם הורי התובעת מס' 1.
בשנת 1990 כשהייתה התובעת 2, בתחילת הריונה, היא פנתה עם בעלה לנתבע, פרופ' צ'מקה, מומחה בייעוץ גנטי, כדי שינקוט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים למניעת לידת יילוד שיהא נגוע במחלה.
בבדיקות שערך הנתבע, נמצא קיומה של המחלה, אולם לנוכח קביעתו שהעובר נקבה והמחלה ידועה כמחלה הפוגעת בזכרים – נקבע כי העוברה תהא נשאית של המחלה ולא תחלה.
התובעת 1, נולדה להוריה בשנת 1990 בריאה לכאורה. בחלוף כ – 10 שנות חיים, היא אובחנה כסובלת מהמחלה וכתוצאה, הפכה לנכה קשה.
בתביעה זו, שעניינה "הולדה בעוולה" עותרים התובעים ובתם לחייב את פרופ' צ'מקה ושירותי בריאות כללית, בפיצוי בגין נזקיהם.
בימ"ש בהחלטתו, ציין כי חובת זהירות מושגית בין רופא למטופל הינה ממושכלות יסוד ואין לחזור ולדון בה. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית – זו משתנה ממקרה למקרה, בהתאם לנסיבות.
ביסוד סוגיית הרשלנות עומד מבחן הסבירות. כשבענייני רפואה עסקינן, שומה על בית המשפט לבחון כיצד הרופא הסביר היה נוהג בנסיבות העניין ובאם התנהגות הרופא דנן נופלת מרמת הזהירות הנדרשת מהרופא הסביר. המבחן הוא אובייקטיבי – נורמטיבי.
לדעת בימ"ש, אין רופא יוצא ידי חובתו, אם החלטתו נסמכת אך ורק על פי הממצאים הגלויים בפניו, מבלי שחקר ובירר אחר ממצאים נוספים, הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה.
מקרה נדיר אינו בהכרח מקרה שלא ניתן לצפותו. ברי, כי התמודדות רופא עם מקרים שגרתיים וקונקרטיים – קלה ונוחה יותר.
יחד עם זאת, אמצעי הזהירות, ששומה על הרופא לנקוט בהם, אינם מתמצים בגבולות הצרים של הטיפול הקונקרטי. עם זאת אין להטיל על רופא לערוך בדיקות ובירורים נרחבים ללא כל סיבה.
המבחן השולט בשאלה מתי על הרופא להעמיק חֵקֶר ולברר את העובדות הינו מבחן הרופא הסביר, דהיינו האם בהתאם למידע שהיה בידי הרופא המטפל, רופא סביר היה מעמיק וחוקר. נדירות המחלה אצל נקבות אינה שנויה במחלוקת.
כך גם אין חולק, כי דרך גרימת המחלה, כפי שאירעה אצל התובעת, לא הייתה מוכרת בספרות המקצועית. כשמדובר בפרופ' צ'מקה, הידוע כרופא מומחה בתחום הייעוץ הגנטי וכמי שהתמחה בחקר מחלת ה – ALD, לא ניתן לקבוע לגביו, כי עקב נדירות המחלה, לא חלה עליו החובה לצפותה.
לא בכדי בחרו התובעים בפרופ' צ'מקה, אלא בשל מומחיות המיוחדת בחקר מחלה, ניסיונו העשיר בייעוץ גנטי ומקצועיותו הרבה. הם בטחו בו, כי ישכיל למנוע לידת יילוד הלוקה במחלה.
בימ"ש קבע, כי חרף נדירות המחלה, היה לאיל ידו של פרופ' צ'מקה לנהוג באמצעי הזהירות הנדרשים לאיתורה, אבחונה ומניעתה. פרופ' צ'מקה הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, כשחרג מאמצעי הזהירות הסבירים, כפי שהיה נוהג בנסיבות העניין רופא סביר.
לאור האמור, נפסק כי סך הפיצוי בגין נזקי התובעים יעמוד על 12,214,724₪.
ימוכין – ת"א 1204/02, פלונית (קטינה) ואח' נ' פרופ' צ'מקה משה
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!