נזק ראייתי

מבוא – נזק ראייתי

כידוע, דיני הנזיקין עוסקים בסיטואציה בעייתית שבו נגרם נזק לאחד הצדדים וקיים מפגש בלתי רצוני בין אותם הצדדים. בהקשר הזה עולה השאלה באם ישנה אחריות בגין הנזק הנגרם לצד הפוגע אשר עשויה לחייב אותו בפיצוי לצד הנפגע.

ככלל בדיני הנזיקין, נטל ההוכחה קיים על התובע, הניזוק. עליו להוכיח כי הנזק אשר נגרם לו, נגרם כתוצאה ממעשיו של המזיק, זהו הקשר הסיבתי.

אולם לכלל זה קיים חריג האומר כי במקרים מסוימים בהם התרשל המזיק בתפקידו, נטל ההוכחה עובר מן הניזוק למזיק ועליו להוכיח שהקשר הסיבתי בין ההתנהגות לנזק אינו מתקיים, זהו הנזק הראייתי.

נזק ראייתי – הרחבת המונח

נזק ראייתי הינו חזקה שיפוטית אשר קובעת כי אם התנהגותו של הנתבע יצרה עמימות ראייתית מבחינתו של התובע, הרי שבשל אותו נזק ראייתי אם הוא נגרם בהתרשלות (אשמה של הנתבע שהיה נזק ראייתי) זה יוצר חזקה שיפוטית אשר מעבירה לנתבע את הנטל להוכיח את אותו עניין שנוי במחלוקת שלגביו נגרם הנזק הראייתי. במילים אחרות, נטל השכנוע עובר לנתבע ועליו להראות שאין קשר סיבתי בין פעולתו לנזק שנגרם לתובע.

התפתחותו של המושג נזק ראייתי בפסיקה הישראלית

ההלכה בעניין זה התפתחה בפסיקה מהתחום הרפואי, בתחילה היא צומצמה לסוגיית הרישום הרפואי, כאשר היה רישום חסר בעניין הנתון למחלוקת רפואית, נוצרה חזקה שהייתה התרשלות לגבי העניין שלגביו לא היה רישום רפואי.

צריך שתהיה אשמה בכך שחסרות ראיות. כשיש צורך ברישום ואין רישום קמה אשמה כזו או כאשר ישנו רישום סותר, בתי המשפט החריפו את הדרישות מבתי החולים. כלומר בתחילה הנטל שעבר היה רק נטל הבאת ראיות אולם במרוצת הזמן עבר כל נטל השכנוע.

המושג נזק ראייתי התפשט כאשר בתי משפט לא העידו את הרופאים והאחיות לגבי המקרה הרשלני. בע"א 9328/02 מאיר נ. ד"ר לאור נקבעה ההרחבה המקסימאלית.

באותו פסק דין הרופא לא ביצע בדיקת רגישות בטן. נוצרה עמימות רפואית לגבי האם בבדיקה הייתה מתגלית התנתקות שלייה וגם אם הייתה מתגלית הבעיה האם ניתן היה למנוע את הנזק? אך בית המשפט קובע שעצם זה שלא נבדקה המטופלת כמו שצריך נטל השכנוע עובר לרופא הנתבע.

בדנ"א 1912/05 מדינת ישראל נ' ד'אהר הורחבה לראשונה ההלכה מחוץ לתחומי הרפואה, סרן יואב יורה בעת הפרת סדר, המשטרה לא בודקת את התקרית ובית המשפט קובע שהמשטרה גרמה נזק ראייתי למשפט האזרחי כאשר היא לא חקרה, בית המשפט בדין הנוסף קובע למרות צמצום ההלכה שהמשטרה אכן צריכה הייתה לבדוק את הרכב ולמנוע גרימת נזק ראייתי.

החזקה אינה סטטוטורית אלא שיפוטית ולכן היא נוטה להתרחב, זהו מכשיר רב עוצמה הנתון בידי התובעים לשכנע את בית המשפט ולהוכיח התרשלות במצב של עמימות ראייתית.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!