מבוא לדיני חוזים

דיני החוזים בישראל

חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 קובע כיצד מערכת המשפט בישראל תכפה על אדם לקיים את התחייבויותיו. החוק קובע כי התחייבות חוזית נולדת כאשר הצדדים מודעים לכך שהם מתחייבים ונוטלים לעצמם כוונה משפטית.

חוזה יכרתו הצדדים על ידי הצעה וקיבול: אחד הצדדים מציע את ההצעה והצדדים האחרים מקבלים אותה ומסכימים לה.

חוזה מכיל לתוכו את כוונות ורצונות הצדדים, ויש לפרשו ברוח זאת. חוזה יכול להיות בכתב כמו בעל פה, כל עוד אין הוראה סותרת בחוק אחר.

חוק החוזים קובע מהו חוזה, כיצד כורתים חוזה ומה יכול להביא לביטולו. החוק קובע מה תוצאות הביטול , מה תוכן החוזה , כיצד יש לפרש חוזה ועוד.

כמו כן קובע החוק את עיקרון "חופש החוזים" : כלומר, הצדדים יכולים להסכים על תוכנו של חוזה כפי שיראו לנכון.

ישנם חוקים אשר מתנים את תנאי ביצוע החוזה, לדוגמא, חוזה לעסקה במקרקעין חייב להיות בכתב ולא ניתן לערוך אותו בעל פה (ס' 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969).

הפרת חוזה

לא כל חוזה מסתיים בביצוע ההתחייבות או העסקה שנחתמה. ישנם מקרים בהם אחד הצדדים מפר את החוזה ומחליט לא לקיים את אשר הוא התחייב לו. ס' 2 לחוק החוזים קובע כי הנפגע מחוזה שהופר זכאי לתבוע את אכיפת החוזה או ביטולו בגין אותה הפרת חוזה, וכן הוא זכאי למספר סעדים:

אכיפת החוזה: באופן כללי המטרה היא לקיים חוזה שנחתם. בית המשפט לאחר שבחן את הנסיבות יוכל לתת צו לאכיפה וביצוע של החוזה שהופר (ס' 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970).

ביטול והשבה: ס' 6 ו-7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובעים כי כאשר מופר חוזה זכאי הנפגע לביטול או השבה. במקרה של ביטול אין צורך לפנות לבית המשפט, על הנפגע להודיע על ביטול החוזה לצד המפר.

פיצויים: הנפגע זכאי לקבל פיצויים (ס' 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)) בנוסף לתרופות האחרות. פיצויי יינתן לנפגע ברגע שיוכח נזק שנוצר עקב הפרת חוזה, בית המשפט יקבע מהו גובה הפיצוי ההולם את הנזק.

חובת תום הלב במשא ומתן

ס' 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) קובעים כי יש לכרות את החוזה בדרך מקובלת ובתום לב.

דרישת תום הלב המופיעה בחוק היא מחייבת ואינה ניתנת לשיקול דעת של הצדדים להסכם.

בית המשפט יבדוק האם התקיים יסוד תום הלב לפי מבחן האדם הסביר, כלומר, באופן אובייקטיבי. בית המשפט קבע סטנדרטים להתנהגותו של אדם מן היישוב אשר לדעת בית המשפט כך צריך להתנהג אדם הפועל בהתנהגות נורמאלית וסבירה.

הפסיקה קבעה כי חובת תום הלב קיימת לא רק בעת חתימת החוזה, היא קיימת גם עוד קודם בעת המשא ומתן ולא רק בין הצדדים הישירים לעסקה, אלא גם בין שולחיהם.

חובת תום הלב ממשיכה גם לאחר שלב החתימה על החוזה כאשר הצדדים בוחרים שלא לקיים את ההתחייבות עליה הסכימו. כל צד מחויב להמשיך ולפעול בהגינות כדי להגשים את מטרת החוזה תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני.

פרשנות חוזה על ידי בית המשפט

בית המשפט מתבקש במקרים של מחלוקת בין צדדים לחוזה לתת את פרשנותו לחוזה ברוח חוק החוזים (חלק כללי).

ס' 25 לחוק קובע כי "…חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך ה-חוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות.." – כלומר, בית המשפט יבדוק את היעדים והתוכניות של הצדדים כפי שהיו בעת חתימת החוזה ואת אלו ניתן ללמוד מלשון ניסוח החוזה.

בית המשפט יפרש את חוזה על פי עקרון יסוד – עקרון חופש החוזים. עקרון הקובע חופש התקשרות בחוזה ואת עיצובו של החוזה בהתאם לרצון הצדדים. תפיסה זו אינה תפיסה מוחלטת ויש לאזן אותה אל מול עקרונות צדק הגינות ומוסר.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!