האם אדם יכול לרשת את ההורה החורג שלו?
עם מותו של אדם יורשים קרוביו את עזבונו. באין צוואה קובע החוק כי ראשית יורשים את הנפטר בן זוגו וילדיו, ולאחר מכן באים בסדר הקדימות הורי המת, לאחריהם אחים ואחיות וכן הלאה.
עוד החוק מתייחס לסוגיות שעלולות להתעורר כתוצאה מהליכי אימוץ ומבהיר כי "מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו". כלומר, הדין רואה בילד מאומץ כילדו של הנפטר לכל דבר ועניין בהקשר של ירושה, ובן מאומץ כזה יירש את הורהו המאמץ בדיוק כשם שיעשה זאת ילדו הביולוגי.
שושלת הירושה לא נחתכת רק בילד המאומץ עצמו – גם צאצאיו יורשים את ההורה המאמץ.
בנוסף, דיני הירושה פועלים בצורה דומה גם באשר לזכויות ההורה המאמץ.
כך, ההורה המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה ביניהם קשר ביולוגי, וגם לקרובי המאמץ זכות לרשת את המאומץ כבכל מקרה רגיל של ירושה בין קרובים. עוד הדין קובע שהמאומץ יורש את הוריו הביולוגיים, אך ההורים הביולוגיים, הוריהם ואחיהם אינם יורשים את המאומץ.
עד כאן הכל ברור. אך מה לגבי משפחות "סבב שני" שמוקמות לאחר גירושין ושבהם ילדים גדלים בחזקת בני הזוג של אחד ההורים?
למשל, אישה מתגרשת מבעלה, מקבלת משמורת על בתה בת ה-5, לימים נישאת לאחר ובעלה השני מגדל את הילדה כאילו הייתה בתו.
מה קורה כאשר ילד שהתייתם מהוריו גדל אצל קרובים עוד מינקותו? ישנם מקרים רבים בהם ילד גדל שלא במשפחתו הביולוגית אך מסיבות שונות לא נערך אימוץ פורמלי של הילדים בידי הוריהם החורגים.
בפועל ילדים אלה לעתים זוכים ליחס הורי לכל דבר ועניין מצד הוריהם החורגים, גם הילדים עצמם רואים בהוריהם החורגים הורים לכל דבר ועניין – והיעדרו של אקט אימוץ פורמלי לא משנה בעיניהם את העובדה כי הוריהם החורגים אימצו אותם הלכה למעשה.
ומה באשר לזכות הילד לרשת את ההורה החורג? כאמור, באין צוואה החוק מסדיר את סדר הירושה של קרובי המת לפי מידת הקרבה.
עוד החוק קובע כי מי שאומץ כדין רואים אותו כאילו היה ילדו של היורש. אך כאשר הלכה למעשה הילד אומץ על-ידי הוריו החורגים שלא באמצעות הליך אימוץ פורמלי, לא מדובר באימוץ "כדין", שהרי אקט פורמלי של אימוץ לא היה. האם עומדת ל"מאומץ בפועל" זכות לרשת את ההורה החורג והמאמץ (בפועל)?
החוק לא נותן תשובה לשאלה זו, אך בתי המשפט נדרשו לכך – ותשובתם שלילית. לאחרונה (3.8.16) ניתן פסק דין בעניין זה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (ת"ע 33236-11-15), ושם נקבע ש"הוראות חוק הירושה קובעות מבחן פורמלי ולא מבחן מהותי באשר למדרג היורשים.
בית המשפט כפוף להוראות חוק הירושה לרבות למדרג שנקבע בו ואינו מוסמך ליצור חקיקה שיפוטית על יסוד עובדות מהותיות שיונחו בפניו", לשון השופטת שלי אייזנברג.
במילים אחרות, בית המשפט נצמד לפירוש מצמצם של החוק וקבע כי שעה שהמחוקק הבהיר בחוק הירושה שהוא מכיר רק במאומצים "כדין" לצורכי ירושה על פי דין (קרי ללא צוואה), בכך נשללה מבית המשפט כל סמכות לפסוק על פי מהות היחסים בין ההורים החורגים לילדיהם.
למרות דברים אלה של בית המשפט וחרף קיומה של הוראת החוק המפורשת, אנו סבורים שמדובר בפרשנות שגויה שפוגעת בתחושת הצדק ובתכליות דיני הירושה. נקווה שעם הזמן בתי המשפט יאמצו פרשנות רגישה יותר של החוק.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!