"יום הרכישה" במקרקעין

מהו "יום הרכישה" של מקרקעין שנתקבלו בירושה, לאחר שהיורש המקורי הסתלק מהעזבון לטובת יורש אחר? זהו סלע המחלוקת שנדון בוע' (ת"א) 1037/07 חסון אלעזרה נ. מנהל מס שבח.

העובדות וסלע המחלוקת-

העוררת קיבלה דירה בירושה מאת אחיה ז"ל. הדירה התקבלה בירושה רק לאחר שהיורשת המקורית על פי צוואת האח, אלמנת המנוח, הסתלקה לטובת העוררת.

למעשה, העוררת כלל לא היתה מוזכרת בצוואת המנוח. האח נפטר ביום 12.6.01. צו קיום צוואת האח ניתן ביום 15.3.05 על ידי בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב.

לעוררת היתה דירה נוספת, שנרכשה בשנת 1997.העוררת מכרה דירה זו בפטור במס בחודש 7/2002.

העוררת מכרה בחודש 6/06 את הדירה נשוא הערר, אותה קיבלה בירושה כאמור, וביקשה פטור לפי סעיף 49 ב(2) לחוק מיסוי מקרקעין.

סעיף זה מתנה את הזכאות בפטור בכך שלמוכר לא היו, ב- 4 השנים האחרונות, יותר מדירה אחת בו זמנית.

טענות הצדדים-

לטענת העוררת, רק עם מתן צו קיוום הצוואה, ביום 15.3.05, קיבלה זכויות קנייניות על הדירה ומשכך, בארבע השנים האחרונות, לא היו לה בו זמנית יותר מדירה אחת.

לטענת מנהל מס שבח, מאחר והיורשת המקורית הסתלקה מהעזבון, רואים אותה כאילו לא היתה יורשת מעולם, ומשכך, העוררת נחשבת כבעלים של דירה נוספת מיום פטירת האח, קרי- 12.6.01.משכך, לטענת מנהל מס שבח, בתקופה של 4 שנים לפני מכירת הדירה היתה העוררת בעלים של שתי דירות בו זמנית ולכן איננה זכאית לפטור.

העוררת טענה כי אילו היתה יודעת כי זו גישתו של מנהל מס שבח, היתה ממתינה 26 יום בלבד, עד לחלוף 4 שנים גם לפי גישתו המחמירה של מנהל מס שבח. עוד לטענת העוררת, עד למתן צו קיום צוואה, הדירה שייכת לעזבון, ולא ליורש הסופי.

רק לאחר מתן תוקף להסתלקותה של היורשת המקורית על פי הצוואה, קיבלה העוררת זכויות קנייניות בנכס.

לטענת מנהל מס שבח, לאור עקרון "הנפילה המיידית" הקבוע בסעיף 1 לחוק הירושה, במקרה של הורשה, יום קבלת הנכס הוא יום מותו של המוריש.

העזבון איננו אישיות משפטית בפני עצמו. אי ידיעת הדין לא פוטרת את העוררת מתשלום מס שבח.

אם ייקבע כי מועד הוצאת הצו הוא המועד הקובע, יהיה בכך כדי ליתן פתח לתכנוני מס, שכן מועד הוצאת הצו הינו מועד אשר בשליטת היורש.

החלטת ועדת הערר:

ועדת הערר קבעה כי לעניין סעיף 49 ב (2) לחוק מיסוי מקרקעין, די בחפיפה קצרה ביותר של שתי דירות על מנת שתישלל מהנישום הזכאות לפטור.

סעיף 6(ב) לחוק הירושה קובע כי משהסתלק אדם מחלקו בעזבון, רואים אותו כאילו לא היה יורש מעולם.

סעיף 1 לחוק הירושה קובע את עקרון הנפילה המיידית, דהיינו- במקרה של הורשה, יום קבלת הנכס הוא יום מותו של המוריש.המשמעות- אין מצבו בו נכסי העזבון יהיו "ללא יורשים".

חוק מקרקעין הוא חוק פיסקלי שמטרתו היא לחתור לתפיסת התוכן הכלכלי של העסקאות.

עקרון ידוע אחר הוא, שיש לחתור להרמוניה תחיקתית, הן בתוך דיני המס והן בין דיני המס לדינים אחרים.

על פי דיני הירושה, יום הפטירה הינו יום קבלת הנכס. האם לצורך דיני מיסוי מקרקעין יש לסטות מכלל זה- שאלה ועדת הערר את עצמה, והשיבה בחיוב.

כדי שאדם יסתלק מעזבון, עליו להיות בתקופה מסויימת יורש. משכך, היורש המקורי על פי הצוואה הוא היורש מרגע פטירת המוריש ועד להסתלקותו. בעניין זה, יש לאבחן בין חוק הירושה לחוק מיסוי מקרקעין.

ועדת הערר התייחסה לעמ"ש 2117/01 איוב נ. מנהל מס שבח, שם, לכאורה, נקבעה מסקנה הפוכה במקרה דומה. ועדת הערר קבעה כי עובדות המקרה שם היו שונות.

שם- העוררת היתה זכאית לחלק בירושה, הסתלקה לטובת אחר, ולאחר מכן חזרה בה מהסתלקותה וניתן צו ירושה מתוקן.

ועדת הערר העירה כי יתכן שההכרעה בפסק דין איוב הינה שגויה, שכן החזרה מהסתלקות מהווה למעשה ביטול הסתלקות, כמו ביטול עסקה, ומחזירה את זכויות היורש המקורי.

משכך, קבעה ועדת הערר כי המועד הקובע הוא מועד הסתלקות היורש המקורי, ולא מועד צו קיום הירושה/צוואה, ולא מועד פטירת המנוח.

קביעה זו איננה מקבלת לא את עמדת העוררת ולא את עמדת מנהל מיסוי מקרקעין. אם לאחר בחינת מועד זה יתברר כי לעוררת היו, ב- 4 שנים האחרונות יותר מדירה אחת בו זמנית, אזי תישלל ממנה הזכאות לפטור לפי סעיף 49 ב (2) לחוק מיסוי מקרקעין.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!