הייתכן שלא תיבחן חלופת מעצר בעבירות של סחר בסמים?
בבש"פ 3031/11 דן בית המשפט העליון (כב' הש' נאור [מי שלימים עתידה להיות הנשיאה הבאה]) בערר על מעצר עד תום ההליכים.
האישום – סחר בסמים.
סוג הסם – חשיש.
המשקל – 25 גרם.
סכום הכסף – 1600 ש"ח.
הקדמה קצרה: כאשר מוגש כתב אישום, רשאית התביעה לבקש לעצור נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, קרי: עד שיסתיים משפטו. המחוקק קבע לכך תנאים המופיעים בסעיף 21 לחוק המעצרים.
התנאים הקבועים בחוק הינם: ראיות לכאורה, עילת מעצר (חשש לשיבוש, התחמקות מהליכים, פגיעה בראיות, השפעה על עדים, חשש לביטחון המדינה ומסוכנות).
התנאי האחרון אותו קובע החוק לצורך מעצר עד תום ההליכים אומר כי גם אם התקיימו כל התנאים הקודמים, על בית המשפט להורות על מעצר רק אם לא קיימת חלופת מעצר (בדרך כלל מעצר בית).
החוק מדבר בלשון שלילה, קרי: אינו מורה על בית המשפט לבחון אפשרות לחלופה, אלא קובע כי ניתן יהיה לעצור רק אם לא נמצאה חלופה.
חשוב להדגיש כי מעצר עד תום ההליכים משמעו מעצרו של אדם בשעה שהוא עדיין מוגדר בחזקת חף מפשע ומכאן הבעייתיות הטמונה בו – מה שאומר שעל בית המשפט לשקול בכובד ראש החלטה על מעצרו של אדם עד תום ההליכים.
מעצר שכזה הינו לפרק זמן ארוך הנע בין חודשים לשנים.
הלכה ידועה היא כי הכלל הוא לשחרר והחריג הוא לעצור. הלכה זו איבדה קצת את מקומה בפסיקה בשנים האחרונות ופינתה את מקומה לנוהג לעצור עד תום ההליכים כשהחריג הוא לשחרר. בעבירות סמים קיימת עילת מעצר בחוק המעצרים, אולם כבכל עילת מעצר, על בית המשפט לבחון אפשרות קיומה של חלופת מעצר.
בהחלטה דנא קבעה כבוד הש' נאור כי בהתקיים ראיות לכאורה בעבירת הסחר, אין צורך לבחון חלופת מעצר ומכאן שאין צורך לקבל תסקיר שירות מבחן. אלא אם כן ישנן נסיבות מיוחדות (אשר כאמור לא נמצאו).
ההחלטה דנא הינה בבחינת המסמר האחרון בארון הקבורה של הכלל האמור ואשר בעקבותיה נשאלות שאלות קשות מאוד אודות קיומה, אם בכלל, של חזקת החפות במשפט הפלילי בישראל.לפני מספר חודשים בבית משפט השלום בראשל"צ (מ.ת 17517-03-11) הורתה כב' הש' שרית זמיר על שחרורו למעצר בית של נאשם בעבירות של סחר בסמים [גילוי נאות- הכותב ייצג את הנאשם בתיק זה].
הנאשם שם שוחרר ללא תסקיר, ולאחר שהוגש כתב אישום המייחס לו 5 אישומים של סחר בסמים, ובימים אלו מתנהל משפטו כאשר הוא שוהה בתנאי מעצר בית מלא. שם מצאה כב' הש' זמיר כי יש לשחררו, לא בגלל חולשה בראיות, אלא בגלל היות חלופת המעצר שהוצעה ראויה.
נשאלת השאלה מה היה עולה בגורל אותו בחור אם היה נעצר לאחר קבלת ההחלטה של כב' הש' נאור ומה היה עולה בגורל נאשמים במקרים דומים? האם חלף זמנה של חזקת החפות וכל אדם שמוגש נגדו כתב אישום וישנן ראיות לכאורה [אשר כידוע אינן ראיות העולות לכדי הרשעה], דינו מעצר עד תום ההליכים?
לדעתה של כב' הש' נאור התשובה לכך חיובית!
לעניות דעתו של הח"מ מדובר במדרון חלקלק אשר לא רק יוביל לפגיעה בחפים מפשע, אלא גם יוביל לתוצאה הפוכה: כאשר יותר מדי בקשות מעצר מתנהלות, יותר אנשים משוחררים ובהם גם עבריינים שבאמת מהווים סכנה לציבור.
ראוי היה שהתביעה על מחלקותיה השונות הייתה משקיעה את מרצה וזמנה באלו המהווים סכנה אמיתית ולא באלו שרק עומדים בקריטריון היבש.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
