ויתור על זכות שנתקבלה במתנה לטובת קבלתה בדרך של ירושה

האם יכול בעלים לבחור שלא לקבל דירה שהועברה אליו במתנה, אך המוריש נפטר טרם השלמת הרישום, ולבחור לקבלה על פי ירושה? ההשלכות, מבחינת דיני מיסוי מקרקעין, יכולות להיות לעיתים הרות גורל בבחירה בין השניים.

דירה אשר התקבלה בירושה, במקרים מסויימים, מקנה פטור מיוחד בעת מכירתה ממס שבח. בנוסף, דירה אשר התקבלה במתנה מחייבת "תקופת צינון" בטרם מכירתה. משכך, ההחלטה האם לקבל דירה במתנה או בירושה יכולה להיות קריטית מבחינת דיני מיסוי מקרקעין.

בו"ע 1090/06 יוגב שי נ. מנהל מסוי מקרקעין נדונה שאלה זו. להלן עובדות המקרה.

בפרשת יוגב שי העורר קיבל דירת מגורים במתנה מאביו. האב חתם על תצהירי העברה ללא תמורה, העסקה דווחה לרשויות המס, אך בטרם הושלמה העברת הזכויות על שם העורר, נפטר האב.

על פי צוואת האב, ירש המערער את אביו.

העורר העביר את הדירה על שמו, בפנקסי לשכת רישום המקרקעין, על פי צו הירושה ולא על פי עסקת המתנה.

בבוא העורר למכור את דירת המגורים, ביקש העורר לקבל פטור ממס שבח הואיל והדירה התקבלה בירושה. סעיף 49 ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח,מכירה,רכישה) התשכ"ג- 1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין") מעניק פטור ממס שבח , במקרים מסוימים בהם אדם קיבל דירת מגורים בירושה/צוואה.

מנהל מס שבח דחה את בקשתו, הואיל ולטענתו הדירה התקבלה במתנה, ולא עפ"י צוואה, חרף העובדה שבלשכת רישום המקרקעין הדירה הועברה של שם העורר על פי צוואה.

לטענת העורר, זכותו לבחור באיזה דרך הוא קיבל את הדירה- בירושה או מתנה, וזכותו לבטל את זכייתו בדירה בדרך של מתנה ולבחור לקבלה בדרך של ירושה.

לאור המחלוקת שבין הצדדים, במסגרת הערר נדונו השאלות הבאות:

האם רשאי העורר להחליט באיזה דרך הוא יקבל את הדירה- ירושה או מתנה?

האם עצם רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין מהווה הודעה מכללא על ביטול המתנה או שמא לאור הוראות חוק מיסוי מקרקעין אין העורר יכול לוותר עוד על המתנה, אפילו שזו לא הושלמה ברישום.

האם יכול מקבל המתנה או עזבונו של נותן המתנה לוותר או לבטל את עסקת המתנה?

טענות העורר, בתמצית, היו כדלקמן:

כל עוד לא הושלם הרישום בלשכת רישום המקרקעין של עסקת המתנה,אזי מקבל המתנה מחזיק רק ב"התחייבות למתנה".העורר בחר לרשום הדירה על שמו בדרך של ירושה,ומכאן שהמתנה הפכה לזכות שאבד עליה הכלח, והעורר רשאי לעשות שימוש בפטור המוקנה למי שקיבל דירה בירושה.

העורר אף הסתמך על ע"א 146/76 פוגל נ. מנהל מס שבח (להלן: "מקרה פוגל") ,שם נקבע, לשיטת העורר, כי בעת שנותן המתנה הלך לעולמו, רשאי היה המערער להחליט שחלקו יועבר אליו או בדרך של מתנה או ירושה.

טענות המשיב, בתמצית, היו כדלקמן:

מנהל מסוי מקרקעין טען כי התחייבות ליתן מתנה מהווה אירוע מס, ולא ניתן לאחר מכן לחזור ולהעביר את אותם זכויות בדרך של מתנה, אלא אם כן בוטלה קודם לכן המתנה.

בע"א 695/88 חסיב נוייסר נ. מנהל מס שבח מקרקעין נצרת (להלן: "מקרה נוייסר") הגיע בית המשפט העליון לתוצאה הפוכה ממקרה פוגל הנ"ל.

דיון והכרעה:

בית המשפט סקר את הוראות חוק המתנה, לפיה, חזרה ממתנה עתידית תיעשה רק בשל התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה וכן את הוראות חוק המקרקעין לפיהם התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, ועד לרישום מדובר בהתחייבות לעשות עסקה;

כן סקרה ועדת הערר את פסקי הדין שקבעו כי חזרה ממתנה היא זכות אישית ואיננה עוברת למנהל העזבון או ליורשים וכן את פסקי הדין לפיהם התחייבות ליתן מקרקעין במתנה איננה עסקה במובן חוק המקרקעין אולם היא עסקה לעניין חוק מיסוי מקרקעין.

משכך, ועדת הערר קבעה כי בעת מתן המתנה לעורר בוצעה, מבחינת דיני מיסוי מקרקעין, עסקה.

ועדת הערר סקרה פסקי דין שונים של ועדת הערר שקבעו כי משקיבל הבעלים את זכויותיו במתנה, הוא לא יכול לבחור לקבלם בדרך של ירושה, מהטעם כי המתנה לא הושלמה.

ועדת הערר אף התייחסה לפסק דין סותר של ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 107/00), שם דווקא קיבלה ועדת הערר את הטענה כי הבעלים קיבלו את זכויותיהם בדרך של ירושה ולא מתנה, שכן "מבחן קליטת העסקה בחיי המציאות הראתה כי המתנה לא שלחה שורשים". ועדת הערר קבעה כי "מבחן קליטת השורשים" מתאים במקרה של ביטול דו צדדי של הסכם מכר, אך לא במקרה של ביטול מתנה, שהוא חד צדדי.

את הסתירה לכאורה בין מקרה פוגל למקרה נוייסר ניתן ליישב, ובכל מקרה, לדעת ועדת הערר, מקרה נוייסר, שהוא המאוחר יותר, הוא הגובר.

לסיכומו של דבר, נקבע על ידי ועדת הערר, כי מצירוף הוראות חוק מיסוי מקרקעין, חוק המקרקעין וחוק המתנה עולה, כי במקרה בו התחייב אדם לתת מתנה, מדובר באירוע מס שרק נותן המתנה יכול לחזור ולבטלה, ואף מקבל המתנה או עזבונו של נותן המתנה אינם יכולים לבטל המתנה.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!