השופט משאל חשין על פרשנות המושג תום לב באומרו כי המושג תום לב בעיקרו מושג סובייקטיבי

מתוך: רע"א 97 / 6339 משה רוקר נ' משה סלומון נה (1) 199

"… המושג "תום לב" הינו, מעיקרו, מושג סובייקטיבי, ולדעתי אין להכניס בו מה שאין בו מטבע ברייתו… יהא אשר יהא תחום הפרישה של "תום לב", לעולם – לדעתי – עניינו בלבו של אדם, במצב דעתו, ולא בעקרונות ובסטנדרדים לבר-לבו ולבר-דעתו. כל מילה, כל ביטוי בשפה ניתן לפרשם בצמצום וניתן לפרשם ברחבות, אף ברחבות-יתר. ואולם ככל שנרחיב ונוסיף ונרחיב נגיע לנקודה שבה יימתח קרום המעטפת עד לקצה-יכולתו. משהגענו לכאן, ואם נוסיף ונרחיב, יפקע הקרום והמילה או הביטוי יאבדו ממשמעותם הגרעינית. המושג תום-לב – בלשון בני-אדם – ניתן להרחיבו, אך לא עד-בלי-די. ובאומרנו כי תום-לבו של אדם ייקבע על-פי סטנדרדים אובייקטיביים ראויים שאותם יציב בית-המשפט, דומני כי בעצם אמירה זו נקרע את קרום המעטפת ותוכנו של המושג תום-לב יישפך אל הארץ. נעמיס על גבו של תום-לב משא אובייקטיבי של ערכים ושל סטנדרדים כפי שיקבעם בית- המשפט מעת-לעת, ותום-הלב יקרוס ויימחץ תחת המשא. תום-הלב לא עוד יהא תום-לב…

וניזכר אף בשיחתה של אליס עם המפטי דמפטי, שיחה שנסבה על ענייני לשון: "כשאני משתמש במלה", אמר המפטי דמפטי בנימה של בוז ניכר, "מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה – לא פחות ולא יותר". "השאלה היא", אמרה אליס, "אם אתה יכול לכפות על מלים מובנים כל-כך רבים ושונים". "השאלה היא", אמר המפטי דמפטי, "מי כאן האדון – זה הכול".

אשר לנו: בית-המשפט אינו ממציא השפה, ולא אנו ה"אדון" בלשונו של המפטי דמפטי. המושג תום-לב נבנה מסביב לגרעין של "תום-לב", וסביבו של אותו גרעין יחוגו אירועים ומקרים הנמשכים אל מרכז הכבידה שלו. המשמעות הגרעינית היא שתקבע את תחום הפרישה של המושג. הכנסת אלמנט אובייקטיבי למערכת זו של תום-לב תשבש את הסדרים מעיקרם. כל כך – באשר לתום-הלב, כשהוא לעצמו…".

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!