הריסה של בנייה בלתי חוקית במקרקעין

בנייה בלתי חוקית במקרקעין עשויה לגרור אחריה הגשת כתב אישום פלילי ובעקבותיו- מתן צו להריסת הבנייה הבלתי חוקית וכן קנס.

ואולם, גם אזרח יכול להגיש תביעה אזרחית נגד מי שביצע בנייה בלתי חוקית במקרקעין, ולבקש, מבית המשפט, לתת צו של הריסה, מהטעם כי הבנייה הבלתי חוקית גורמת לו "אי נוחות", גם כזו שאינה עולה כדי "מטרד".

בת"א 2498/08 (מחוזי ת"א) לוי גליה נ.עזבון טואשי זאב ז"ל הגישה התובעת תביעה אזרחית נגד הנתבעים, שהינם שכנים של התובעת. התובעת והנתבעים הינם בעלי זכויות במקרקעין הרשומים במושע.

כאמור בתביעה, הנתבעים ביצעו בנייה בלתי חוקית וכנגד בנייה זו אף הוגש נגדם כתב אישום פלילי והוצא צו הריסה. צו ההריסה כנגד חלק מהנתבעים נדחה וכנגד חלק אחר- למרות שהמועד הקבוע לביצוע הצו חלף- לא הרסו הנתבעים את המבנה הבלתי חוקי.

חריגות הבנייה כללו הקמת גדר, מחסן בלתי חוקי, בניית גרם מדרגות, בניית גגונים מעל הכניסה לבית, תוספת בנייה בשטח עיקרי (לרבות הוספת קומת גג והרחבת קומת הקרקע), הקמת סככה מקונסטרוקצית מתכת עם גג איסכורית.

לאחר שבית המשפט קבע כי הבנייה שביצעו הנתבעים הינה בנייה ללא היתר, קבע בית המשפט שכאשר מבוצעת בנייה לא חוקית במקרקעין, זכאי מי שנפגע מהבניה לסעד של צו הריסה, אף אם הבנייה איננה מגיעה כדי "מטרד", ודי בכך שהוא יוכיח כי נגרמה לו "אי נוחות".

זאת, בניגוד למצב בו המבנה הוקם מכוח היתר חוקי, שאז הנפגע יהיה זכאי לסעד רק אם הפגיעה בו עולה כדי "מטרד". (ור' גם בר"ע 62/83 בעל טכסא נ. גונן פ"ד ל"ח (1) 281.

במקרה זה, קבע בית המשפט כי הבנייה הבלתי חוקית במקרקעין גרמה לתובעת "אי נוחות", כמפורט להלן:

– הקמת קיר המחסן שגבל בחצר התובעת מונע זרימת אויר וחוסם את אור השמש. לעניין זה, למרות שבחצר התובעת קיימת צמחייה סבוכה, הגבוהה אף יותר מהקיר, קבע בית המשפט כי קיר חוסם אויר ושמש יותר מצמחייה- סבוכה ככל שתהייה.

– הקמת קומת הגג חוסמת את זרימת האויר והאור כמעט לחלוטין. בנוסף, תוספת בנייה בלתי חוקית זו פוגעת בפרטיות של התובעת, שכן החלונות הגבוהים משקיפים על הכניסה, ההול, השירותים, האמבטיה, מרפסת השירות וחדר השינה של התובעת.

– בניית כניסה וגרם מדרגות לקומה ב' של בית מגורי הנתבעים, בצמוד לגבול המגרש של התובעת, גרמה למפגע אקוסטי בבית התובעת, וזאת בשל הרעש ממעבר הבאים לבית משפחת הנתבעים.

– בניית הגדר באורך של 23 מט ובגבהים משתנים מהוה קיר חוסם לחצר בית התובעת ולבית עצמו. הקיר מונע כניסת אור לבית ומונע אוורור ומשב רוח מערבית. כנגד טענה זו טענו הנתבעים כי ממילא התובעת סוגרת את חלונות ביתה, אשר פונים לכוון הגדר.

בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי התובעת רשאית לפתוח את חלונות ביתה בתדירות בה היא מעוניינת ואין טענה זו יכולה להוות שיקול כנגד מתן צו ההריסה.

– הרחבת קומת הקרקע גרמה לחסימת קו הראיה לכל החזית המערבית של קומה א' וקומת הקרקע, כך שנגרמה חסימת קרני שמש במיוחד בתקופת החורף.

– הבנייה בקומה א', ובכלל זה- החריגה בנפח הבנייה וגובה הקירות גורמת לאי נוחות עקב היווצרותו של קיר החוסם את קו הראיה והחשיפה לשמש, מעבר למצב הקודם.

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי יש ליתן צו הריסה לבנייה הבלתי חוקית כאמור לעיל.

טענה נוספת שהעלתה התובעת הינה, כי הבנייה הבלתי חוקית גרמה לפגיעה בזכויות הבנייה שלה, ובכך פגעה בהנאתה מהמקרקעין, וזאת משום שמדובר בניצול זכויות במקרקעין הרשומים במושע (בדומה לניצול זכויות בנייה בבית משותף). בית המשפט קיבל אף טענה זו.

בית המשפט, בבואו לבחון השאלה האם יש לו שיקול דעת שלא להורות על צו ההריסה, קבע כי השיקולים המנחים הם: עוצמתה של הזכות הקניינית שנפגעה, עוצמתה של הפגיעה בזכות, היקף הפגיעה ומשך הפגיעה, עוצמת התוצאה של הסרת הפגיעה לגבי הפוגע בזכות והתנהגותם של בעלי הדין.

גם לאחר בחינת שיקולים אלו, קבע בית המשפט כי יש מקום ליתן צו הריסה, הגם שמשמעותו הריסת חלק מבית המגורים של הנתבעים. בית המשפט קבע שאע"פ שהנתבעים אינם "מסיגי גבול", הרי שהם "פורעי חוק" ואם לא ינתן הצו, ייפתח פתח לפיו "איש הישר בעיני ייעשה".

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!