הענקת דירה במתנה: לא כל-כך פשוט
הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, כלשון המאמר, ומקרה עצוב שטיפולו הופקד על משרדנו ממחיש במידת-מה את נכונות האמרה. פנתה אלינו אלמנה מבוגרת שבבעלותה היה בית גדול במושב במרכז הארץ ושהתגוררה בו עם בנה.
לאחר שהבן נישא, גרו הוא ואשתו הצעירה בבית האלמנה. לימים נולדו לזוג ילדים, וכל המשפחה הוסיפה להתגורר באותו בית. הבן ואשתו עזרו לאלמנה בכול וסעדו אותה, והיא ראתה בכלה כבתה ממש.
בחלוף כמה שנים בני הזוג מיצו את האזור והחליטו לעבור. האלמנה לא היססה להתגייס לעזרת הילדים: היא מכרה את הבית וקנתה בכספי התמורה וילה בישוב שבמרכז הארץ. וילה זו הייתה לביתם החדש של האלמנה והמשפחה הצעירה.
האלמנה בטחה ביקיריה ולא התעקשה שזכויות הבעלות בווילה החדשה (שנרכשו, כאמור, בכספיה) יירשמו על שמה. הבעלות נרשמה אפוא על שם הבן והכלה, שכמובן, לא התנגדו למהלך.
אלא שמקץ כשנה עלו היחסים בין בני הזוג על שרטון והכלה הודיעה לבן על החלטתה להתגרש. השניים פתחו בהליך גירושין על כל המשתמע מכך, ובמסגרת דרישות הכלה לחלוקת הרכוש המשותף עלתה תביעתה למחצית מזכויות הבעלות בווילה.
הכלה הוסיפה ודרשה שבעלה וחמותה לשעבר יפנו את הבית או ימכרו אותו וישלמו לה מחצית מכספי התמורה.
מה אירע כאן? האלמנה, שהייתה מונעת מרצון פשוט וכן לעזור למשפחתה היחידה, לא שיערה בנפשה שתמימותה תנוצל לרעה ושכלתה תנשל אותה מנכסיה, תוך שימוש באמצעים חוקיים לכל דבר.
מבחינה משפטית, האלמנה העניקה לבני הזוג מתנה, וכפי שנבאר בהמשך, חזרה מאקט משפטי זה איננה טריוויאלית כלל וכלל.
הענקת מתנות בראי החוק
פסקי דין רבים שנדרשו לסוגיה של הענקת מתנות לקרוב מלמדים שסיפור האלמנה אינו כה יוצא דופן. מתן כספים לילדים לצורכי קניית דירה או העברת דירות משם ההורה על שם ילדו היא תופעה נפוצה.
לחלוטין מובן רצון ההורים לעזור לילד בתקופה של מחירי נדל"ן אסטרונומיים.
אלא שלעתים רצון טוב, כפי שראינו במקרה האלמנה, מנוצל לרעה ומוביל לתוצאה עגומה. הענקת מתנה היא פעולה משפטית לכל דבר ועניין, והיא מאופיינת בניואנסים ובמורכבויות שמוטב לתת עליהם את הדעת לפני שעושים טעות מרה ומצטערים עליה כל החיים.
מומלץ לבצע את הפעולה של הענקת מתנה בשום שכל ותוך שמירה של האפשרות להתחרט.
בהתאם לדין, הענקת מתנה היא מקרה פרטי של התקשרות חוזית. על פעולות של מתן מתנות חלים דיני החוזים הכלליים ודברי חקיקה ספציפית, בפרט חוק המתנה. סעיף 4 לחוק המתנה קובע:
"מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו…"
חשוב להבין: הדין מאפשר לכל נותן מתנה להתנות את הענקת המתנה בקיומו של תנאי. כך, למתנה יכול להתלוות תנאי (שבלעדיו אין) כי מקבל המתנה ייקח על עצמו התחייבויות כלשהי: לדוגמה, סבא יכול להתנות מתנה כספית לנכדו בתנאי שהנכד יפקוד את בית הכנסת אחת לשבוע.
ככל שמקבל המתנה אינו מקיים את התנאי, יישלל מהמתנה תוקפה המשפטי ועל מקבל המתנה יהיה להשיבה לנותן המתנה; ואם מדובר באדם שנפטר – ליורשיו.
ואולם, מדובר בפעולה משפטית לכל דבר, לכן בהתאם לפסיקה החרגה, הסתייגות או התניה לגבי מתנות מוטב שייעשו בהסכם מתנה מסודר ובכתב. כל התחייבות שניתנת על-פה מזמנת בעיות חמורות בעתיד בהוכחתה, ומטרתו של כל חוזה היא למזער ככל שניתן את הסיכון לתקיפתו לימים בבית משפט.
אילו האלמנה, שבסיפורה פתחנו את הרשימה, הייתה מגלה זהירות טרם שהחליטה לרשום את זכויות הבעלות בבית על שם הבן והכלה, ניתן היה לערוך הסכם מתנה בכתב בינה לבין קרוביה, תוך הוספת תנאי מפורש לקיומו כי זכויות בעלות בבית יינתנו לכלה אך ורק כל עוד השניים מוסיפים להיות נשואים.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
