העובדה שהקונה לא חתם הסכם תיווך לא תהווה אינדיקציה לחוסר גמירות דעת של הצדדים לעסקה

השופט י' דלוגין קבע, כי הותרת המקום המיועד לחתימה ריק, אינה יכולה לשנות ממסקנת ביהמ"ש, שעה שאין מחלוקת כי שם הנתבע נרשם במקום המיועד לכך על ידי הנתבע עצמו, וגם לפי גרסת הנתבע, הוא הסכים באותו מעמד לשלם דמי תיווך בשיעור של 1% + מע"מ ועל כן מסר את ההסכם לידי התובעת, אמנם ללא חתימה. לאחר מכן, שילם הנתבע 1% + מע"מ דמי תיווך, למרות שחתימתו לא מופיעה על גבי ההסכם.

משמע – הנתבע עצמו לא ייחס משמעות רבה לקיום חתימה והסתפק ברישום שמו על הטופס, כאות להסכמתו לתשלום דמי תיווך, אף כי בשיעור נמוך יותר כאמור.

בנסיבות אלה נקבע, כי העדר החתימה לא יכולה להוות אינדיקציה לחוסר גמירות דעת מצד הנתבע.

בפני בימ"ש הוגשה תביעה לתשלום יתרת דמי תיווך מקרקעין, בצירוף הפרשי הצמדה וכן בתוספת ריבית הסכמית, ובסה"כ 43,350 ₪. התובעת, גב' יונה גרשי, מתווכת בעלת רישיון לעסוק בתיווך מקרקעין, הגישה תביעה נגד הנתבע, מר דורון טל, שהתקשר עמה בהסכם תיווך.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים, מתייחסת לשאלה מה סוכם בין הצדדים במעמד החתימה על הסכם התיווך, בקשר לשיעור דמי התיווך? והאם הסכם התיווך כולל או נעדר חתימת הנתבע ומדוע? התובעת טוענת כי בחודש ינואר 2005, חתם הנתבע על הסכם תיווך, שלפיו ישלם לה דמי תיווך בשיעור 2% + מע"מ מהסכום הכולל של עסקת רכישת הדירה, שביקש לרכוש בתיווכה.

לאחר חתימתו על ההסכם, הציגה בפניו התובעת מספר נכסים. הנתבע רכש את אחד הנכסים. התובעת הפגישה בין הנתבע ולבין מוכר הדירה, ערכה לנתבע סיור בדירה, סייעה במו"מ ולקחה חלק פעיל בו. לפיכך, התובעת הייתה הגורם היעיל לביצוע העסקה.

עקב רכישת הדירה, קמה לנתבע חובה לשלם לתובעת דמי תיווך בסך של 8,900$ + מע"מ. חרף זאת, שילם הנתבע סך של 4,450$ בלבד. לפיכך, על הנתבע לשלם את יתרת דמי התיווך בסך של 4,450$ +מע"מ וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית הסכמית בשיעור 4% לחודש, המגיעים לכדי 23,872 ₪.

פניות התובעת אל הנתבע לתשלום חובו לא הועילו. לטענת התובעת, הנתבע חייב לשלם לה את סכום התביעה, מכוח הסכם התיווך וכן מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט.

הנתבע טען מנגד, כי בעת שרשם את שמו על הסכם התיווך, הבחין ששיעור דמי התיווך עומד על 2% ולפיכך הודיע לתובעת כי אינו מסכים לשיעור זה והוא יהיה נכון לשלם 1% בלבד. נוכח אי ההסכמה, השיב הנתבע את ההסכם לידי התובעת, שנטלה ממנו את ההסכם הלא חתום ואמרה לו שיראה קודם את הדירה וש"יהיה בסדר, נסתדר אחרי זה".

בימ"ש בהחלטתו קבע, כי הנתבע העלה שורה של טענות, שעצם העלתן, מהווה חוסר תום לב מצידו. תחולת דיני תום הלב על צדדים לעסקת תיווך במקרקעין, אינה שנויה במחלוקת כלל. קיימת פסיקה לא מעטה, שלפיה, בנסיבות מסוימות, תגבר דרישת תום הלב על דרישת הכתב ו/או על דרישות צורניות אחרות של חוק המתווכים, ולרבות העדר חתימה.

המקרה דנן הנו מקרה מובהק שבו דרישת תום הלב גוברת. העובדה שהתובע מצא לנכון לשלם דמי תיווך בשיעור 1% + מע"מ, רק מחזקת את המסקנה כי ראה בתובעת כגורם יעיל בגיבוש העסקה וראה עצמו כמי שמחויב לשלם לה דמי תיווך.

לגופו של עניין, די בטענות שהובאו על ידי הנתבע עצמו בכתב הגנתו ולאחר מכן בתצהירו ובעדותו, כדי לבסס את היות התובעת גורם יעיל בגיבוש העסקה, שכן אין מחלוקת כי התובעת, היא זו שהביאה את הדירה ואת המוכר, לידיעת הנתבע, הראתה לתובע את הדירה, וכן השתתפה בפגישת מו"מ בנוכחות הצדדים.

לאחר שמיעת העדויות, ביהמ"ש העדיף את גרסת התובעת, וקבע כי זו משכנעת יותר. בימ"ש ציין, כי לא התקבל כל הסבר מניח את הדעת, כיצד ומדוע, החליט הנתבע להחזיר לפתע, את ההסכם לידי התובעת, מבלי לציין על גביו הסתייגותו לעניין דמי התיווך.

לדעת בימ"ש, מדובר בפעולה סבירה ואף מתבקשת, ובוודאי מהנתבע, שאביו הוא מתווך מקרקעין. לפיכך, גרסת התובעת, שלפיה לא הביע הנתבע כל הסתייגות מההסכם, יותר מסתברת בעיני.

בימ"ש קבע, כי הותרת המקום המיועד לחתימה ריק, אינה יכולה לשנות ממסקנת ביהמ"ש, שעה שאין מחלוקת כי שם הנתבע נרשם במקום המיועד לכך על ידי הנתבע עצמו, וגם לפי גרסת הנתבע, הוא הסכים באותו מעמד לשלם דמי תיווך בשיעור של 1% + מע"מ ועל כן מסר את ההסכם לידי התובעת, אמנם ללא חתימה.

לאחר מכן, שילם הנתבע 1% + מע"מ דמי תיווך, למרות שחתימתו לא מופיעה על גבי ההסכם. משמע – הנתבע עצמו לא ייחס משמעות רבה לקיום חתימה והסתפק ברישום שמו על הטופס, כאות להסכמתו לתשלום דמי תיווך, אף כי בשיעור נמוך יותר כאמור.

בנסיבות אלה נקבע, כי העדר החתימה לא יכולה להוות אינדיקציה לחוסר גמירות דעת מצד הנתבע. ביהמ"ש שוכנע כי הנתבע הסכים לשלם דמי תיווך של 2% ללא הסתייגות כלשהי ובהתאם לכך, ולכן יש לחייבו בתשלום יתרת דמי התיווך.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת חלקית. הנתבע ישלם לתובעת את יתרת קרן דמי התיווך בסך של 19,478 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.4.05 ועד לתשלום בפועל.

סימוכין – ת"א 54873/07, גרשי יונה נ' דורון טל מ\13\172\349

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!