הסתלקות מירושה למראית עין בלבד: לא כל-כך מהר
הדין אינו מכריח אותנו לקבל ירושה. כל יורש יכול אפוא לוותר על זכויותיו בנכסי המוריש (העיזבון) באמצעות הליך של "הסתלקות מירושה".
תדיר יורשים מבקשים להסתלק מעיזבונות מסיבות שונות. לעתים ילדים מסתלקים מירושתם לטובת אח נזקק או ההורה שנותר בחיים.
כאשר ההסתלקות נעשית מטעמים לגיטימיים וכנים, מכובדת הבקשה ואינה נתקלת בקשיים. אלא שלא תמיד בקשות ההסתלקות מוגשות בתום לב.
לדוגמה, תכופות בקשות להסתלקות מירושה מגיעות מדי יורשים ששקועים בחובות ושאינם מעוניינים לשתף את נושיהם בנכסי הירושה. לכן הם מבקשים להסתלק למראית עין בלבד, לטובת אח או הורה, כאשר הלכה למעשה נכסי הירושה מיועדים ל"מסתלקים" עצמם.
אף שהדין מכיר בזכותם של יורשים להסתלק מירושה, הרי ששימוש בה, כבכל זכות, כפוף לחובה לנהוג בתום לב.
הסתלקות לשם התחמקות מחובות ופגיעה בזכויותיהם של נושים היא דוגמה לשימוש פסול בזכויות משפטיות, ובתי המשפט סולדים מכך.
בהתאם להלכה שהשתרשה בפסקי דין שנדרשו לשאלה, מקום שבית המשפט מוצא כי שימוש בזכות ההסתלקות נעשה שלא בתום לב, ניתן לבטל את צו ההסתלקות.
נושה שיודע כי לחייב שלו קמה זכות בירושה, והוא מנסה להסתלק מזכויותיו שלא בתום לב כדי להתחמק מפירעון החוב, יכול לפנות לבית המשפט בבקשה לכפות על היורש – החייב לקבל את חלקו בירושה, ולאחר מכן להיפרע מהנכס.
כך, לדוגמה, התבטא נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, בפרשה מפורסמת של הסתלקות שלא בתום לב:
"בעת שהסתלק אביטל מירושתו היה זה ברור כי אינו מסוגל לפרוע את חובותיו לנושיו בלא שייעזר בנכסים הכלולים בחלקו בירושת אמו. בהתאם לכך, משמעותה המיידית והברורה כשמש של ההסתלקות הינה מניעת זכויות אשתו כנושה.
… על-פי פשוטם של דברים – בלא שאביטל יסתלק מירושתו, ייטרף הרכוש מידיו. הדרך להברחת הנכסים מידי הנושים הולבשה בכסות חוקית, מתוך סברה כי בדרך פורמאלית זו ניתן יהא לפעול בחסות החוק. התמורה שניתנה בעבור ההסתלקות הייתה סימולציה בלבד ולא היוותה את מרכז הכובד בשיקולי ההסתלקות. בנסיבות אלו, ההפחתה מיכולת המימוש של הנושים אגב הסתלקות הינה בניגוד לחובת הקיום בתום-לב ושלא בדרך מקובלת – ועל-כן ניתן לבטלה. העולה מן המקובץ הוא שדינו של הערעור להידחות; קרי, הסתלקותו של אביטל מחלקו בעיזבון אינה תקפה, והוא היורש של מחצית מנכסי אמו" [ע"א 4372/91 סיטין נ' סיטין (ניתן ביום 9/8/95)].
הסתלקות למראית עין היא, כאמור, אמצעי משפטי פסול אך פרקטי ושימושי; ועדיין, בתי המשפט פיתחו מנגנון יעיל למדי שמאפשר להתמודד עם התופעה.
בצד זאת ראוי להבחין בין חובותיהם של יורשים לזכויות מורישים. כל אחד רשאי, מטבעם של דברים, לייעד את עיזבונו ליורשיו, ולא לנושיהם.
לכן כאשר אדם מתכוון להוריש נכסים ליורשיו או לערוך צוואה לטובתם בהיותו מודע לחובותיהם, ניתן למצוא שורה של פתרונות חוקיים לשמירה על הנכסים.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
