המכון הרפואי לבטיחות בדרכים – דעתו של בית המשפט על פעילות המכון

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, מהווה מאין זרוע רפואית של משרד הרישוי והוא זה אשר מעניק את המידע הנדרש לרשות הרישוי, על מנת שזו תחליט האם רישיונו של אדם ישאר בדיו, יפסל לתקופה מסוימת, יפסל לצמיתות, יפסל עד למילוי תנאים שייקבעו בהחלטת משרד הרישוי, האם הרשיון יכלול הגבלה לסוג רכב מסוים או יותנה בבדיקות מעקב.

נהגים אשר לא נחה דעתם על החלטת משרד הרישוי, רשאים לערער על החלטתו של המכון הרפואי אל ועדת ערר בתוך זמן קצוב של 30 ימים, מיום קבלת החלטת המכון הרפואי לפסול את רשיון הנהג.

מומלץ לשכור עורך דין לתעבורה, טרם הגשת הערר. ועדת הערר, רשאית לבטל, לאשר או לשנות את החלטת המכון הרפואי, כמו כן, לדרוש בדיקה מחודשת מהמכון הרפואי.

אם ועדת הערר החליטה גם היא, להותיר את החלטת המכון הרפואי על קנה ולפסול את רשיון הנהיגה של הנהג, נהגים רשאים להשיג על כך, על ידי ערעור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה של ועדת הערר.

יש לציין, כי העתירה לבית המשפט המחוזי תדון אך ורק בטענות אשר עוסקות בפן המשפטי.

כעת אביא כמה דוגמאות מתוך פסיקות בית המשפט אשר דן בערעורים כאמור:

בעניין סופר, נדחתה עתירה להשבת רשיון נהיגה לאחר שימוש רב פעמי בסמים, מהטעמים אשר מצביעים על כך שהמכון הרפואי פעל בתום לב, בהתאם לשיקול עניני וסביר. בנוסף, העורר לא הצליח להוכיח כי נפל פגם כלשהו בהחלטת הרשות. בית המשפט גרס כי מרבית הטעמים של העותר עוסקים אך ורק בעובדות ועל כן, סרבה לקבל את הערעור.

בעניין סעיד, התקבלה העתירה. העותרת טענה, כי לא ניתנה לה זכות טיעון בפני ועדת הערר של משרד הרישוי, פסק הדין מעלה, כי אי חשיפת מסמכים בעיניינה של העותרת ואי מתן זכות התגובה – דינם להדחות. במקרה זה, בית המשפט החזיר את העותרת לועדת ערר אחרת ודרש מועדת הערר חוו"ד מנומקת היטב.

בעניין תגת, התקבלה העתירה. שם אף קבע בית המשפט, כי אין להתעלם מחומר רפואי שהגיש העותר. בין שורות פסק הדין נכתב, כי הזכות לנהוג, הינה בעלת חשיבות גבוהה בהחלט.

בעניין אזווי, מקרה בו, לנהג מקצועי אשר הוחזר רשיון נהיגתו לרכב פרטי, אך נשלל רשיונו לרכב ציבורי. בית המשפט קבע, כי הדבר אינו מדתי, הרי שהוא מוגדר ככשיר לנהיגה.

על כן, קבע בית המשפט, רשות הרישוי צריכה לבחון את הנהג בבדיקה חוזרת.

בעניין זילברמן, העתירה נדחתה. העותר טען לנקמנות מצד ועדת הערר ולמשוא פנים, שכן הנהג הורשע במעשים מגונים בשתי תלמידות לנהיגה אשר שכרו את שירותיו. ערעורו נדחה על ידי בית המשפט מהטעמים המצביעים על הקושי לבסס טענה זו.

לסיכום, ניתן לשמוע מטעמם של בתי המשפט פסיקות לכאן ולכאן. אציג חלק קטן מתוך פסק הדין בעניין רבוך:

"אל מול השמירה על זכותו של המערער לנהוג ועל מקור פרנסתו, עומדת גם זכותו של הציבור לבטחון ולשמירה על גופו ורכושו, ובהתאם על זכותו של הציבור להגנה מפני נהג העלול לסכנו.

על הרשויות מוטלת החובה להגן על הציבור מפני פגיעה בשלמות גופו ובקניינו. מכאן, שבבואה של הועדה המקצועית ובבואו של בית המשפט לבחון את החלטותיה, עליו לשים אל מול חופש התנועה וחופש העיסוק את טובת הציבור והחובה להגן עליו.

על הרשות לאזן בין שיקולים אלה כאשר במקרה זה טובת הציבור גוברת. כאשר יש בממצאים הרפואיים/פסיכיאטריים, הנתמכים בעברו התעבורתי של נהג כדי להצביע על סיכון מנהיגתו, עדיפה הגנת הציבור על פני ההגנה על זכותו להמשיך ולהתפרנס בנהיגה".

לעומת זאת, בעניין פלונית, קבע ואף נזף על החלטתה של ועדת הערר:

"… ראו עצמם הפסיכולוגים בני חורין לנתח את אישיותה של המערערת ולאור זאת לקבוע קביעות ביחס לכושרה לנהוג…. פסיכולוגים או פסיכיאטרים מתנהגים במידה רבה של פטרנליזם…. הם קובעים או מתיימרים לקבוע כי תכונות הנרציסטיות או המניפולטיביות, שחלק לא מבוטל מבני אנוש ניחנים בהן, במידה זו או אחרת, הן כה שליליות, שבגינם ראוי לפסול את בעלי תכונות אלה מלנהוג ברכב. הם אלה אשר מחלקים ציונים לבני אנוש כיצד אלה יתגברו על משברים בחייהם … במקרה שלפנינו, עולה כי רשות הרישוי, המכון לרפואה בדרכים וכן ועדת הערר רואים חירות לעצמם להרחיב את סמכותם ולשלול רשיונות נהיגה באופן רחב יחסית …"

בהתאם לאמור, חשוב לדעת, כי בכל מקרה בו נפסל רישיון נהיגתך בהמלצתו של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, לא לוותר באם רשיונך חשוב לך. המלצת המכון אינה סוף פסוק!

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!