החזקת סכין שלא כדין

בית המשפט גזר חודשיים מאסר בפועל לנאשם שהורשע בהחזקת סכין שלא כדין
ביום 15.1.08, קבע בית המשפט כי יש להטיל על כל מי שעובר עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, אפילו עברו צח כשלג ואפילו אם לא הייתה לו, מלכתחילה, כל כוונה לעשות שימוש לא חוקי בסכין, עונש הכולל מאסר בפועל. זאת כדי להעביר מסר כי מי שייתפס מחוץ לביתו כשברשותו סכין, צפוי להישלח אל מאחורי סורג ובריח. לדעת בית המשפט, אם מסר כזה ייקלט, יקטן אולי מספרם של נושאי הסכין המסתובבים ברשות הרבים, ויקטן הסיכון של עשיית שימוש בסכין בשל חיכוך אקראי, וכפועל יוצא מזה יפחת מספר מעשי הדקירה ומספר הנפצעים והנהרגים ממעשי דקירה.
בחודש יולי 2006, בשעות הבוקר המוקדמות, נתפס הנאשם כשהוא מחזיק בסכין בכיכר בית העלמין בכרמיאל. בשל כך הוגש נגדו כתב אישום, בו יוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בחודש דצמבר 2006, הודה הנאשם בהחזקת הסכין, אולם טען שהחזיק בה למטרה כשרה: יש לו אוסף סכינים בבית, הוא התכוון להעביר את הסכין לאדם אחר, ונתפס כאשר היה בדרכו לאותו אדם. בחודש ספטמבר 2007, חזר בו הנאשם מהכפירה והודה בעובדות כתב האישום.
בעקבות ההודאה, הורשע הנאשם בביצוע העבירה שיוחסה לו, והופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, בטרם הטיעונים לעונש. ב"כ המאשימה ביקשה כי יוטל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, זאת לאור חומרת העבירה. הסנגור, מנגד ביקש לאמץ את המלצת קצין המבחן ולהסתפק בהטלת מאסר על תנאי, זאת לאור הודאתו, עברו הנקי והתסקיר החיובי.
ביהמ"ש, בפני כבוד השופט אלטר משה, קבע כי לאור מהות העבירה, נסיבות ביצועה, טיעוני הצדדים, והאמור בתסקיר שירות המבחן, אין מקום לקבל את המלצת קצין המבחן ולסטות ממדיניות הענישה הראויה בגין העבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. ביהמ"ש סבר, כי לצורך מיגור תופעת הסכינאות שפשתה במקומותינו, יש להטיל על כל מי שעובר עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, אפילו עברו צח כשלג ואפילו אם לא הייתה לו, מלכתחילה, כל כוונה לעשות שימוש לא חוקי בסכין, עונש הכולל מאסר בפועל. זאת כדי להעביר מסר כי מי שייתפס מחוץ לביתו כשברשותו סכין, צפוי להישלח אל מאחורי סורג ובריח. אם מסר כזה ייקלט, יקטן אולי מספרם של נושאי הסכין המסתובבים ברשות הרבים, ויקטן הסיכון של עשיית שימוש בסכין בשל חיכוך אקראי, וכפועל יוצא מזה יפחת מספר מעשי הדקירה ומספר הנפצעים והנהרגים ממעשי דקירה.
עד כמה ממשי היה החשש לעשיית שימוש אלים ולא חוקי בסכין ע"י הנאשם שבפניי, ניתן ללמוד מההסבר שנתן הנאשם לקצין המבחן באשר לסיבה להחזקת הסכין על ידו. כפי שעולה מהתסקיר, טען הנאשם באוזני קצין המבחן "…כי החזיק בסכין מטעמי בטיחות מאחר והיה בדרכו בשעת לילה מאוחרת לבית הוריה של אשתו". היינו, הוא החזיק בה, לטענתו, להגנה עצמית. נקל לשער סיטואציה בה היה הנאשם מרגיש מאוים, אפילו איום קל, ובתגובה היה שולף את הסכין ועושה בה שימוש, מתוך אמונה שהוא פועל ל"הגנה עצמית". ביהמ"ש בחן את התסקיר, ואמנם הוא חיובי, אולם יש לזכור ששיקוליו של קצין המבחן, בבואו להמליץ על העונש הראוי, אינם זהים, בהכרח, לשיקולי ביהמ"ש. ביהמ"ש נתן משקל, לקולא, להודאת הנאשם, הגם שלא הייתה בהזדמנות הראשונה, לעברו הנקי ולאמור בתסקיר. אלמלא אלה, היה מטיל עליו עונש מאסר לתקופה ממושכת יותר.
לאור כל האמור, ביהמ"ש גזר על הנאשם חודשיים מאסר בפועל, ומאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין ויורשע בה.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!