תופעה אכזרית: הורים שהורגים את ילדיהם. מה עושים?

ילדים הם מתנתם הקסומה של החיים. רצח של ילדים בידי הוריהם הוא מעשה נפשע, בלתי ניתפס ובלתי נסלח. זוהי שיאה של התאכזרות. מעצם טבעם ילדים הם חסרי ישע, בתמימותם הם מצפים שהוריהם יגנו עליהם, יתמכו בהם וינחו אותם במשעולי החיים. והנה אנחנו ניצבים – פעם אחר פעם בפני התופעה הכל כך מזעזעת של הורה שקם להרוג את ילדיו פרי בטנו.

למרבה הצער, את התופעה הזו אנחנו מכירים עוד מימי עקדת יצחק. אברהם אבינו המוליך את בנו יצחק במדבר, עוקד אותו, ומניף עליו את המאכלת, לכאורה עפ"י ציווי אלוהי, בעצם בהנחיית קול פנימי. רק בדרך נס שבה לאברהם בינתו וילדו ניצל. גורלם של ילדים רבים אחרים לא שפר ודומה כי התופעה, בימינו אנו, הולכת ומתרחבת.

אין ולא יכול להיות צידוק למעשה אלים וחסר רחמים שכזה. יחד עם זאת אנחנו מצווים לשאול את עצמנו – מה יכול להעביר אדם על דעתו – מה מוביל לכך? והאם ניתן היה למנוע את הרע מכל?

מאבקי הכוח בתא המשפחתי

סכסוכים במשפחה, בפרט, במקרים של פרוד וגירושין, הם לעיתים קרובות, לצערנו, עקובים מדם. התסכול מחמת כישלון החיים המשותפים, המאבק המשפטי שנגזר על לא מעט זוגות בפירוד, מלבים יצרים ושנאה. בני זוג נוקטים בצעדים, לעיתים בלתי אנושיים, אלה כלפי אלה.

במסגרת ההליכים בבתי המשפט למשפחה מקובל להוציא צווי עיקול על רכוש ובפרט על חשבונות בנקים. בדרך כלל האיש – שידע עצמאות כלכלית, מוצא עצמו, ללא אמצעים פיננסיים. נפסקים לחובתו מזונות, בשלב הראשון זמניים – טרם דיון והוכחת אמצעים כלכליים. אלא שדווקא אז הוא משולל אפשרות לשאת בהם מחמת עיקולים שהוטלו על כספיו. משאינו עומד בתשלומים שנפסקו לחובתו, ננקטים כלפיו הליכי הוצאה לפועל ובאין אמצעי תשלום אף פקודות מאסר וימי מחבוש.

נשים נוהגות להשתמש, לא פעם, בכלי הזדוני של הגשת תלונות שווא למשטרה. הטענה בדבר אלימות מצד בן הזוג הפכה לחזון נפוץ. למרבה הצער קשה למשטרה לאבחן בין תלונות מוצדקות לתלונות סרק. גברים מוצאים עצמם מגורשים בן לילה מדירת מגוריהם – גם על לא עוול בכפם מודרים מכל שלהם ובפרט מילדיהם.

נשים מנגד מוצאות עצמן תדיר כשאין לרשותן משאבים להמשיך ולקיים את משק הבית, את עצמן ואת ילדיהן. חשבונות מים חשמל וטלפונים שהיו משולמים כעניין שבשגרה אינם משולמים עוד על ידי בן הזוג במסגרת לוחמה כלכלית. הן ניצבות חסרות אונים ללא אמצעים לרכישת מוצרי צריכה בסיסיים.

שני בני הזוג חווים, איפא, תסכול רב.

במצבים אלה הילדים הופכים לכלי נשק במאבק האלים. מניעת קשר, תופעות של הסתה מצד מי מההורים, חטיפתם של ילדים על ידי אחד ההורים – הופכים לחזון נפוץ. הורה שילדיו היו בעבורו כל עולמו מאבד באחת את הקשר עמם. על הילדים נגזרת מעין יתמות, על ההורה שמונעים ממנו קשר נגזר כעין שכול.

הליכים בבתי המשפט, נגררים לעיתים לאורך שנים מדיון אחד למשנהו – העומס על המערכת השיפוטית מונע מתן פתרונות בזק להלכים המשפטיים.

דרכי המניעה

מה ניתן לעשות? כמובן שמילת המפתח היא למתן את אש הקרב.

בתי המשפט חייבים להיזהר בהוצאת צווי עיקול – הניתנים כיום כעניין שבשגרה. אם יש רכוש שאינו בר הברחה – כמו דירת מגורים משותפת – לא תמיד ישנה הצדקה לשים יד באופן סוחף על כל האמצעים הכלכליים הנזילים – שיקול דעת בכל מקרה ומקרה הוא תנאי בל יעבור.

לשכות ההוצאה לפועל חייבות אף הן להפעיל שיקול דעת. פעולות רבות נעשות, למצער כיום באופן אוטומטי.

אך בעיקר – וזו התרופה האולטימטיבית המתחייבת, בירורן של תביעות משפטיות חייב להיעשות מיום ליום – כדי למנוע הסלמה של סכסוכים וקיצור סבלם של בני הזוג הניצים.

על המשטרה מנגד מוטלת האחריות הקשה למנוע תלונות סרק ולטפל ביד קשה בתלונות שיש אחריהן ממש. כדי למנוע תלונות סרק יש הכרח להעמיד לדין את מי שתלונתו נמצאה חסרת בסיס למען יראו ויראו.

הכרח וחובה למנוע מהורים בכל דרך את האפשרות להפוך את ילדיהם לכלי במאבק הבלתי מתפשר ביניהם על ידי הטלת סנקציות כבדות על הורה שמונע בלהט המאבק, וללא הצדק סביר קשר רציף עם משנהו.

האם בכך נצליח להגן על ילדינו?

למרבה הצער ברור שלא. תמיד יימצאו האיש או האישה אשר תאוות הנקם תעביר אותם על דעתם. ואולם, מיתון מאבקי הכוח בוודאי יביא מזור לחלק מהתופעות הקשות שמתרחשות לנגד עיננו.

החקיקה המשתנה ככלי עזר

אנחנו חיים בעידן שבו ביחסי הורים וילדים מקבלות זכויותיהם של ילדים, מעמד מיוחד ומורם. המונח טובת הילד שגור, משכבר הימים, בלשון המשפטית וביהמ"ש בוחנים סוגיה זו, באמצעות אנשי מקצוע, כל אימת שעולה שאלה הנוגעת לילדים, החזקתם, סדרי ביקורים, אימוץ, הגירה וחטיפה.

ישראל אשררה בשנת 1991 את האמנה לזכויות הילד. כוננו וועדות ציבוריות ליישם את הוראות האמנה הבאה להבטיח את זכויותיהם של ילדים.

הוועדה האחרונה שבהן, ברשותו של פרופ' שניט, הגישה לממשלה תזכיר הצעת חוק "הורים וילדיהם" שבאה להחליף חלקים מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – הצעת חוק זו נמצאת כרגע בשלבי חקיקה מתקדמים. הדגש בחקיקה המוצעת הוא על הסדר בנוגע לאחריותם ההורית של הורים כלפי ילדיהם ולחלוקת זמני הביקורים. הטרמינולוגיה בבתי המשפט למשפחה השתנתה.

לא עוד משמורת ילדים אלא אחריות הורית משותפת. מוכרת ומיושמת זכותם של ילדים להיות בקשר עם שני הוריהם גם במקרה של פירוד. גירושין אינם אמורים לפגוע בקשר תקין של הילדים עם כל אחד מהוריהם. אף בטרם יושמו הוראות הצעת החוק – חלוקת זמני השהות של ילדים עם מי מהוריהם היא, כיום שיוויונית בהרבה, בפסיקת בתי המשפט למשפחה.

גם בנושא מזונות הילדים חל באחרונה מהפך של ממש. אם עד כה הורגלנו להחלתו של הדין העברי על דיני המזונות כשעיקר הנטל, לאורך שנים, היה מוטל על האב כהורה, הוגש באחרונה לממשלה תזכיר הצעת חוק של וועדה ברשות פרופ' שיפמן הקובע מנגנון לחלוקה שוויונית של דמי המזונות בהתאם ליכולתם הכלכלית של ההורים, מספר הילדים, וזמני השהות שלהם אצל כל אחד מההורים.

כיום ישנה מבוכה בפסיקת בתי המשפט למשפחה ומשכך אנחנו ניצבים בפני פסיקות סותרות. הפסיקות המחדשות לכאורה מאזנות, ככל הניתן, את חלוקת הנטל הכלכלי בתא המשפחתי.

חלוקת האחריות ההורית כמו גם חלוקה שוויונית יותר של הנטל הכלכלי נועדו כשלעצמן להפחית את החיכוך בין בני זוג, ומכוונות לאיזון שיפחית תסכול ומרירות.

החשש

אירועים משברים כמו רצח הילדים בידי אביהם – מעוררים, מטבע הדברים, את החשש כי המחוקק והמערכת המשפטית כאחד יחששו מהשלכות של שינויים מרחיקי לכת.

והמהפכה ביחסי הורים וילדיהם תיעצר. ואולם, מהפכה זו היא דווקא אחת התרופות שבאות להבטיח את מיתון המאבק הנואש בין בני זוג בדרך לפירוד.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!