דיני החברות והחקיקה האזרחית
היחסים בין הדירקטור והיזם לבין החברה מבוססים בחלקם הגדול על דיני השליחות והנאמנות.
היחסים בין החברה ובעלי מניותיה לבין הרשויות השונות שנועדו לפקח על החברה, כגון רשם החברות, הרשות לניירות ערך וכונס הנכסים הרשמי, מושתתים ומוכרעים בחלקם הגדול על-ידי עקרונות המשפט המִנהלי.
דינים ועקרונות אלה דינמיים מטבעם. הם משתנים במהירות ומתאימים את עצמם לערכי התקופה, לצרכיה ולנורמות חוקתיות. חוקים "חוקתיים" נורמטיביים, כגון חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, חלים בסוגיות מסוימות אף על החברה, ללא כל הבחנה בינה לבין בן-האדם גופו. ואם לא די בזאת, כל המכלול הזה גם יחד, כשהוא חל על חברה, צביונו שונה והוא הופך לדין מיוחד:
"דיני החברות".למשל, בהתאם לעקרון יסוד בדיני החוזים יש לפרש חוזה בפרשנות סובייקטיבית, המנסה להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים בשעת כריתת ההסכם וליתן תוקף לכוונתם.
פרשנות אובייקטיבית או סובייקטיבית?חוק החברות, כמו גם פקודת החברות, קובעים כי דין ההסכם שבתקנון החברה כדין הסכם בין חברה לבין בעלי מניותיה ובין בעלי המניות לבין עצמם.
לפיכך, אך טבעי הוא שנפרש את התקנון בפרשנות סובייקטיבית. ברם נוכח אופיו המיוחד של התקנון, ומטעמים פטרנליסטיים של הגנת הציבור, קבע בית-המשפט העליון כי יש לפרש את התקנון בפרשנות אובייקטיבית.
מן האמור עולה, כי דיני הפרשנות שיחולו על תקנון החברה שונים בהיבטים מסוימים מדיני הפרשנות הרגילים שיחולו על הסכם רגיל, הואיל והם דינים מיוחדים לחברות החורגים מכללי הפרשנות החלים על חוזים רגילים.
* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!
