חובה על מבוטח להודיע בזמן על קרות מקרה הביטוח

בבית משפט בתל אביב ניתן פסק דין מפי השופטת ארנה לוי הדן בחובת המבוטח להודיע על קרות מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע לו על כך ולא תדחה תביעתו.

במקרה לפנינו, חברה קבלנית, אשר שמשה קבלן ראשי בפרויקט להקמת בית אבות, העסיקה קבלן משנה לצורך חיפוי חיצוני של המבנה הנבנה.

בשלב כלשהו במהלך הפרויקט, החל להתגלות חוסר במלאי אבני החיפוי, אולם רק לקראת סוף הפרויקט, כאשר התברר כמה גדול הוא החוסר, פנתה החברה הקבלנית לחברת הביטוח בדרישה לתשלום פיצוי עבור הגניבה במסגרת פוליסת הביטוח.

חברת הביטוח דחתה את דרישת החברה הקבלנית, בטענה ש"מדובר בגניבה מתמשכת ולא במקרה גניבה אחד". החברה הקבלנית הגישה תביעה לבית המשפט לקבלת הפיצוי המגיע לה על פי תנאי הפוליסה.

החברה הקבלנית טענה, כי אין חריג בפוליסה המגדיר גניבה מתמשכת וכל גניבה, מכל סוג, מכוסה בפוליסה. כמו כן הוסיפה וטענה, כי עבודות קבלניות מאופיינות בחומרי בניה המפוזרים במקומות שונים באתר הבניה ולעיתים מתרחשות גניבות ללא הותרת סימנים ואז הגניבה מתגלית רק בשלב מאוחר, כאשר המבוטח אינו מודע לגניבה בעת התרחשותה.

לכן, לטענתה, נדרש הביטוח לכסות גם גניבה אשר מועדה אינו ידוע, כיון שעצם החוסר באבני החיפוי הוא המהווה את מקרה הביטוח. עוד טענה החברה הקבלנית, כי בביטוח כל הסיכונים הכיסוי הוא כנגד אבדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא ואין על המבוטח להוכיח את סיבת או דרכי התרחשות הנזק.

לסיום טענה, כי יש לראות את כל מקרי הגניבה כשרשרת אירועים המהווה אירוע אחד.

מנגד חברת הביטוח טענה, כי כל הראיות מלמדות על כך שמדובר היה בגניבה מתמשכת, דהיינו מקרים רבים של גניבות קטנות ולא אירוע בודד של גניבה בהיקף גדול.

לכן, טענה חברת הביטוח, כי היה על החברה הקבלנית לדווח למשטרה ולחברת הביטוח מיידית, כאשר בפועל לא דיווחה החברה הקבלנית על הגניבה גם כאשר היה ברור לה שנגנבו אבנים ובכך הפרה את הוראות הפוליסה והדין.

לסיום טענה חברת הביטוח, כי נטל ההוכחה להוכיח את מקרה הביטוח מוטל על המבוטח, שצריך להוכיח הן את מקרה הביטוח והן את הנזק.

בית המשפט דן בתביעה וקבע, כי על פי העדויות והנסיבות שתוארו במהלך הדיונים, עלה שגניבת המלאי מאתר הפרוייקט, נמשכה על פני לפחות 9 אירועים שונים.

לדברי בית המשפט, בשום שלב בפרויקט לא הבחינו בהיעלמות של כמות גדולה מהמלאי, אלא שעובדי החברה הקבלנית שמו לב שבמשך כשנה התגלו מעת לעת חוסרים קטנים.

בית המשפט קבע, כי מדובר במספר מקרי ביטוח נפרדים, כאשר בכל אחד מהם נגנבה מאתר הפרויקט כמות קטנה מהמלאי, ומכיוון שהפוליסה לא מכסה נזקי "גניבה מתמשכת", דין התביעה להידחות.

בית המשפט ציין, כי על פי החוק חובה על המבוטח להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח באופן מיידי והדגיש שהחברה הקבלנית הפרה את חובותיה ובכך מנעה מחברת הביטוח את האפשרות לנקוט באמצעים מידיים להקטנת הנזקים.

לדברי בית המשפט, לו ידעה חברת הביטוח על דבר מקרי הגניבות כבר מהשלב בו החלו ההתרחשויות, הייתה יכולה לתחקר את האנשים שעבדו באתר הפרויקט, לדאוג להצבת שמירה טובה יותר ובכלל למנוע מאירועים נוספים ומיתר הגניבות להתרחש.

לסיכום מדברי השופטת: "איני מקבלת הטענה כי לאור כך שמדובר בביטוח לחומרים המפוזרים באתר בניה, כאשר אין בדרך כלל סימני גניבה חיצוניים, יש לראות את רצף הארועים כארוע אחד.

צודקת הנתבעת (חברת הביטוח) בטענותיה כי ויתור על גביית השתתפות עצמית בגין כל ארוע יהווה מתן תגמול חיובי לתובעת (החברה הקבלנית), שלא עמדה בתנאי הדין והפוליסה ולא דווחה על כל ארוע מיד כאשר נודע לה עליו.

ויתור כאמור גם יעודד התנהגות לא ראויה וחסרת תום לב, של אי קיום התנאי בדבר מסירת הודעה מיידית על מקרה הביטוח במקרה של נזק מתמשך ומצטבר, המתנה עד שתהיה כדאיות להגיש תביעה והגשתה רק כאשר הנזק יצטבר לשיעור העולה על דמי ההשתתפות העצמית בגין ארוע אחד".

התביעה נדחתה ובית המשפט חייב את החברה הקבלנית לשלם את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת עורך דינה של חברת הביטוח.

* הכותב לא ייצג בתיק.

* האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד!